תגידו, אתאיסטים, יש בדתיים דברים שגורמים לכם לקנא לפעמים?

לא, ולא סביר בעליל שמצב כזה יקרה. כולם יכולים לקיים את פולחן הדת או ללכת לישיבה אם מעוניינים.

הפעם היחידה שאי פעם הרגשתי סוג של קנאה לדתיים זה כשעמדתי בבית שלי, מדוכאת ובלי שום שמחת חיים ואמרתי לעצמי שאין לי שום דבר להישען עליו, שום דבר לסמוך עליו ושום דרך לדעת שהכל יהיה בסדר.
באותו רגע קינאתי בדתיים שכל כך שקועים ברעיון הזה שיש משהו ששומר עליהם וש "הכל מהשמיים" וגם אם רע להם הם עדיין חושבים שאותה ישות מדומיינת תדאג להם
וגם אם לא זה "חשבונות שמיים" או "תיקון עולם".
הם ממלאים את החסר ואת חוסר האונים עם הרעיון של אלוהים.
וזה אני מודה, שלרגע אחד קינאתי שיש להם את זה. גם אם זה הכל בדמיון.

לא
לא הבנתי למה שאני אקנא, במה, אם הייתי רוצה אני יכולה פשוט להפוך לדתייה
^^^אמ... לא, לא ממש, לא נראלי שיצא לך אי פעם לדבר עם אתאיסט

שואל השאלה:
כי למה שתעשי דבר שאת לא מאמינה בו? אבל למרות זאת הגיוני לקנא בדברים טובים נקודתיים בדת, או כמו שאנונימית^^ אמרה.

^למה שאעשה דבר שאני לא מאמין בו? ממש מהסיבה שכתבת. כי אני מקנא.
מה הבעיה?

הדבר היחיד שאני מצליח לחשוב עליו שבו אפשר עוד איכשהו לקנא זה מה שאנונימית כתבה - הישענות על משהו.
אבל מצד שני, אפשר גם להתאמן פסיכולוגית ולגרום לעצמך להאמין ולהיתלות במשהו למרות שבתוכך אתה לא חושב שהוא קיים. יש דברים יותר מטורפים מזה.
חוץ מזה, שהקנאה במה שהיא הציגה זה לא בדתיים אלא במאמינים באופן כללי - איך אפשר לקנא בהם אם יחד עם האמונה שלהם מגיעים אלף איסורים שמקיפים כל פעולה קטנה בחיים שלך?
רק רמות הדופמין הגבוהות יותר שיופרשו לך כתוצאה מהיותך חילוני וחסר איסורים פולחניים יפצו על הרגעים הבודדים האלו של "אין על מי להישען".
זה לדעתי. אם אתאיסט מרגיש אחרת משום מה, זה שלו.

גם הקטע שיש על מי להישען לא ממש רלוונטי לי
אני לא מרגישה איזשהו חוסר בעניין

שואל השאלה:
מעניין מה שאתה אומר, אם כי נראה לי שאם היית מכיר באמת את הדת - התשובה שלך הייתה קצת אחרת.

^נולדתי למשפחה דתיה ואני עדיין חי איתה. למדתי עשרות פעמים גמרא, משנה, עושה 5 יח"ל תנ"ך ו-5 יח"ל תושב"ע.
אני יודע מה זו הדת, בכנות מכיר אותה ממש מקרוב.

שואל השאלה:
^אז סליחה - טעיתי, פשוט אני רואה את הדת אחרת.
אמנם אני דתיה אבל מכירה בזה שהסיבה היחידה שאני בחיים זה הדת.
אני לא רואה שום משמעות לחיים מעבר לזה, ולכן מעניין אותי להבין ראש של אחרים בנושא.

^גם אני חשבתי ככה בעבר, אבל ניסיון לימד אותי אחרת.
כאמור, כשהייתי דתי, הייתי נהנה מאותם דברים בדיוק. אני לא יכול לחשוב על שום פעולה שעשיתי שהשתנה עקב אי אמונה.
ההסבר שמצאתי גם מאוד הגיוני - אף אחד לא באמת חושב על אלוהים כמשמעות לחיים כשהוא בסופרלנד. או מסתובב עם חברים.
גם האנונימית שכתבה כאן הסבירה שזה קרה לה, ואני מצוטט "כשהייתי מדוכאת ובלי שום שמחת חיים".

אני כמובן לא מדבר בשם כולם, וצריך להבין שאנשים הם שונים. למישהו אחד לא יהיה הבדל מעשי אחרי שהוא יפסיק להאמין, כשלמישהו אחר (וראיתי המון כאלה), האפשרות של אי אמונה היא בכלל לא בלקסיקון. המחשבה הזו כל כך מזעזעת לאנשים מסוימים שזה קצת עצוב.
גם אותך אני יכול להבין - אם גדלת בבית דתי וחונכת על ברכי הדת נשמע סביר שאלוהים ייתפס לך כמשמעות האולטימטיבית וכל דבר בלעדיו יהיה מדכא. שוב, תלוי בבן אדם.

בכל מקרה, לשאלה שלך הייתי רוצה להגיב שיש כמה מאות מיליוני איש (בעיקר במזרח ובסין) שהם אתאיסטים לגמרי, ובכל זאת אחוז האנשים שם שנמצאים בדיכאון פשוט מזערי ביחס לגודל האוכלוסייה.
מה שודאי זה שאין מה להתפלאות שאנשים מאושרים גם בלי אלוהים.

שואל השאלה:
אני לא כל כך מסכימה עם מה שאתה אומר כאן...
על עצמי יכולה לומר שדווקא במקומות כמו סופרלנד, כשאני עם חברות וכו' אני כאילו עוצרת בתוך המוח ושואלת את עצמי: רגע, מה המטרה של זה? למה זה מועיל?
בדרך כלל אני מגיעה למסקנה שיש עניין שאני אעשה את זה כי התאווררות חשובה לעבודת ה', אבל אם לא בשביל לעבוד את ה' לא הייתי רואה בזה טעם.
אני לא רואה ערך בהנאה. ההנאה בעולם הזה לא שווה את הסבל בעיניי, ולכן ברור לי שאם לא הייתה לי מניעה לעשות את זה (הרצון לקדש את שם ה' והאיסור על זה) כנראה שהייתי בוחרת לא להמשיך לחיות.

ללא ספק מחדש לי.
הראשונה ששמעתי שחושבת על ה' כשהיא בסופרלנד וחושבת שזה למטרתו.
ביליתי עם חברים, משפחה, מעולם לא היה נראה שמישהו חושב על אלוהים ועל המשמעות של זה מעבר להנאה זמנית באותו רגע.
גם כשהאמנתי בעצמי, לא חשבתי על אלוהים אפילו לרגע כשעשיתי דברים מהנים. הוא פשוט לא קשור. כמעט כל הדתיים הלאומיים כנראה יסכימו עם זה. הם עושים כל כך הרבה דברים שלא קשורים לאלוהים ופשוט לא פנטיים כלפי הדת. מניסיוני יש להם משמעות רחבה יותר מרק אלוהים.
קחי את מעשה החולין הכי גדול או מהנה שעשית עם חברות - את חושבת שהן היו מדוכאות באותו זמן אם לא היו מאמינות? לא סביר, וגם אם כן - בכל מקרה יש אין ספור אתאיסטים שמראים שזה כן אפשרי.
בכל אופן, אציין שבסופו של דבר אין לי ספק שזה עניין אישי. כל אחד בשלו. מאמין לך לגמרי שאת לא מוצאת משמעות מעבר לאלוהים, אבל יחד עם זאת צריך להבין שאצל רוב האנשים זה בכלל לא המצב.

שואל השאלה:
באמת לדעתי רוב האנשים לא מבינים את המשמעות האמיתית של עבודת ה', ויש לתרבות המערב חלק מאוד משמעותי בכך, אבל ברגע שאתה מבין מה זו עבודת ה' אמיתית אי אפשר לחיות בלעדיה.
כנראה שרק אחרי שאתה טוען מהדבר האמיתי אתה רואה איך הכל תפל לידו.

אני משוכנע שזה מאוד נתמך פסיכולוגית, יש אינספור נוצרים שמרגישים את מה שאת מרגישה עם ישוע, או בודהיסטים עם רוחניות לא מונותאיסטית.
אז אנחנו מסכימים על זה - ככל שפתוחים יותר, פחות סביר שאלוהים יהיה המשמעות העיקרית בחיים.

שואל השאלה:
תלוי מה אתה מגדיר פתוחים...
כאילו עם כל העצב שהדבר אתה יכול לראות לבד שאני בסטיפס, למשל.
ותראה נשמע לי קצת מצחיק להשוות לדתות אחרות - הנצרות למשל לא מחזיקה מים

ההגדרה המוכרת של פתוחים, כאלו עם טלפון לא כשר, הולכים לפי תנאי הצניעות האמיתית, 3 תפילות ביום (או 1/2 לנשים).

מה מצחיק בלהשוות לדתות אחרות? יש דתות אחרות שמרגישות את אותו הדבר כמוך בדיוק (ולמעשה כנראה גם אחוז גבוה יותר של אנשים שמרגישים ככה, במיוחד בנצרות. ראיתי כל כך הרבה).

שואל השאלה:
אתה מכיר קצת את התיאולוגיה הנוצרית?

איך זה קשור לשאלה שלי? איך אמיתותה או שקריותה של הנצרות משפיעות על ההשוואה שלה ליהדות? הם טוענים שהם מרגישים את זה בדיוק כמוך.

בכל מקרה, בטח, את חושבת שהתאולוגיה של דת של 2 מיליארד איש מפריכה אותה וכולם מתעלמים מזה?

שואל השאלה:
ההשוואה חסרת פואנטה בעיניי, ומי שמכיר קצת את התיאולוגיה הנוצרית יכול להבין על מה אני מדברת

אוקיי.
אז את חושבת שהנצרות היא שקר.
איך זה אומר שהטענה שלי, לפיה מדובר בעניין פסיכולוגי, שגויה?

שואל השאלה:
אין לי איך להפריך את הטענה שלך
לא חושבת אחרת
אבל אני לא מסכימה איתך, כמו שאני לא מסכימה איתך על מציאות ה' בעולם

במילים אחרות את חושבת שכל הבודהיסטים, הינדיואיסטים, נוצרים וכמובן גם מוסלמים מרגישים הרגשת שווא פסיכולוגית למרות שלטענתם היא לא, ורק ההרגשה שלך היא אמיתית?

שואל השאלה:
באופן עקרוני כן - כמו שאני חושבת שהדת שלי נכונה ושלהם שקריות, אבל לא בדיוק.
קיים יצר עבודה זרה בעולם, ויש כוחות טומאה, ויש מי שעובד את ה' גם אם זה בעיוות כמו המוסלמים נניח, אז אני מניחה שיש מקור מעבר לפסיכולוגיה בתחושה שלהם אבל ברור שזה לא אותו דבר ולא אותו מקור.

אין שום יצר של עבודה זרה בעולם לפי היהדות, היה בעבר הרחוק אבל לא בשנים האחרונות.

"על פי חז"ל העניין והחשק לעבודת אלילים התבטל, מפני שעזרא הסופר ואנשי סיעתו התפללו וביקשו מאלוהים לבטל אותו, והוא נענה לתפילתם."
- ויקיפדיה.
חז"ל מסבירים את זה בסנהדרין ס"ד א.

בכל מקרה, איך את יודעת שגם אצלך זו לא הטיה פסיכולוגית? איפה אלוהים אמר שירגישו אותו כשעובדים אותו?

שואל השאלה:
אמנם ביטלו אותו ולכן אנשים לא מרגישים דחף לעבוד עבודה זרה אבל אצל מי שעובד עבודה זרה עדיין יש כוחות טומאה ועדיין יש רגש שזה מעורר אצלו

שואל השאלה:
דקה עונה לך על השאר

שואל השאלה:
התשובה לשאלה שלך מאוד פשוטה - ישנה מצווה לאהוב את ה', ומאחר שלא רואים או שומעים או מרגישים אותו באף אחד מהחושים הדרך היחידה לעשות זאת זה להרגיש אותו...

אין שום הכרח, הרמב"ם כותב שצריך לאהוב אותו על ידי הסתכלות בבריאה. ספר החינוך מסביר במצווה הזו שלאהוב את ה' הכוונה לראות את המצוות הטובות שנתן.

שואל השאלה:
שומע, נראה לי נעבור לפרטי ואני אגיב לך מחר כבר...

לא ממש.
אורח החיים שלהם לא משהו.

לא