שלום חברים אני חייב לפרוק אז בבקשה אל תמחקו

לפני שנה וחצי, אבא שלי נפטר ואני מרגיש אשמה כי לא דיברנו. אני והוא לא דיברנו לא באשמתי. אני תמיד ניסיתי לדאוג לו, אבל הוא לא ראה את זה ככה אף פעם. הוא אמר לי כמה פעמים שאני בן אדם עם לב חרא וכאלה. אני לא מאשים אותו, אבל אני מרגיש קושי שהוא ראה אותי ככה ולא דיברנו, למרות שהיינו הכי קרובים. אני ממש מרגיש קושי בגלל זה, קושי להתקדם. למרות שהייתי יחד עם אבא שלי עד הרגע האחרון שלו, הייתי צמוד אליו, דאגתי לו, הייתי איתו בכל רגע ורגע. ביום האחרון שלו, אפילו אני זה שהתקשר למד"א והיה איתו עד לרגע האחרון, לא עזבתי לו את היד. אבל עדיין אני מרגיש קושי בגלל זה שלא דיברתי איתו. אני מרגיש חוסר כזה שבמקום שנדבר, אני והוא ונשמח יחד. הייתי אולי ילד חרא בשבילו. ניסיתי תמיד לברוח מזה ולהתמקד בדברים אחרים, אבל זה תמיד מציף אותי בחזרה. אני מנסה לעשות המון דברים לעילוי נשמתו ולזכרו, אבל זה עדיין לא עוזר לי ואני כבר לא יודע מה לעשות. אפילו הפרסום שלי בטיקטוק והשמחה שאני גורם לאנשים וכל הטוב שאני עושה ודואג שלאחרים יהיה אושר, זה לא עוזר לי להתגבר על האמירה של אבא שלי על זה שיש לי לב חרא ושאני לא בן אדם טוב. קשה לי בטירוף עם זה שאני והוא לא דיברנו. שבמקום שאני ישמח אותו והכל, אני לא זכיתי בזה ולא זוכה בזה. ועד שלפני כמה זמן, כשהייתי קצת הצלחתי לקום מזה, בת דודה שלי אמרה לי: "יאללה, תתחתן כבר". היא הייתה חייבת להוסיף: "נכון, זה קשה בלי שאבא שלך יהיה איתך בחופה". ואז שוב שזה שבר אותי מחדש. בקיצור, אני לא יודע איך להתקדם. אני מרגיש שתמיד שאני קצת מתקדם, הגעגוע הזה והקושי שלא הייתי עם אבא שלי, האדם הכי קרוב שהייתי אליו, לא הייתי איתו באמת ואולי העצבתי אותו. למרות שאנשים אומרים לי שאבא שלי היה גאה בי והיה מספר עליי דברים טובים תמיד וכאלה, אני לא מסוגל לשמוע את זה מהם כי אני מרגיש שאני רוצה לשמוע את זה ממנו. מה אני יכול לעשות? איך אני יכול להתקדם? מצטער על החפירה, זה מטען רגש שאני סוחב כל כך הרבה זמן ולא יודע מה לעשות עם ההרגשות האלו והקושי הזה.