אני מאוד כועס על אמא שלי (פריקה)

אני חיי אצל אבא שלי כבר שנים בגלל שאמא שלי היא בן אדם אדיש שעושה מה שרוצה ולא שמה על אף אחד ועל הרגשות של אף אחד.
אם היא רוצה לעשות משהו היא תעשה אותו בלי לשאול אף אחד.
נגיד אמא שלי אומרת שבימי ראשון ורביעי היא מטפלת בי ובשאר השבוע אבא שלי, עזבו את זה שזה לא נכון ואבא שלי מגדל אותי כבר שנים. אם היא רוצה לטוס נגיד וזה יוצא על ראשון או רביעי, היא לא שואלת אותנו אם זה בסדר שהיא לא באה או משהו כזה, ורוב הזמן היא מספרת לנו על הטיסה יום לפני, והיא טסה המון (פעם בחודש)
היא מתנהגת דוחה ואני לא יכול לספור כמה פעמים רבתי איתה והסברתי לה שההתנהגות שלה חסרת כל ביקורת ואני לא יכול לסבול אותה וכל פעם היא אומרת שהיא תשתנה וזה...
היא אומרת שאם הייתי גר אצלה ואם הייתי בא יותר זה היה שונה
וזה מעצבן אותי כי אני חיי אצל אבא שלי כתוצאה מההתנהגות שלה, זה שהיא אומרת שאם הייתי חיי אצלה זה היה משנה משהו מטריף אותי.
לדוגמא, אני ביקשתי ממנה כשאני נמצא אצלה שחבר שלה לא יבוא כי זה לא נעים לי.
ובפעם הראשונה שבאתי לישון אצלה חבר שלה בא ב12 בלילה והיא סיפרה לי על זה חצי שעה לפני שהוא הגיע, היא הבטיחה לי שאף אחד לא מגיע ואז פתאום שולחת לי הודעה שחבר שלה מגיע.
יש פעמים שאני לא מדבר איתה או רואה אותה שבוע ולפעמים יותר...
אני מנסה להסביר לה מה הבעיה וכל פעם היא כאילו מצטערת וממשיכה להתנהג באותה צורה.
נגיד היום יש לי יום הולדת, היא גרה 10 דקות מפה אבל היא לא באה להגיד לי מזל טוב עד לפני שעה, זה מגעיל, אני הבן שלה, למה היא ככה?? אבא שלי כתב לי ברכה והביא לי מתנות, לא דברים יקרים אבל סתם על המאמץ וההשקעה אני מרגיש מיוחד וזה משמח אותי, אבל היא לא עשתה כלום ורק נתנה תירוצים למה היא לא עשתה משהו...
היא טובה בלרצות וגרועה בלעשות, כל הזמן אומרת שהיא רצתה לעשות לי ככה וככה וכל פעם יש לה תירוץ אחר ללמה היא לא עשתה כלום בסוף, ותמיד כולם אשמים חוץ ממנה.
בחיים היא לא אומרת שהיא אשמה, ובחיים לא אומרת סליחה, תמיד היא מאשימה מישהו אחר, בכל דבר ומגלגלת עיניים בזלזול.
זה פשוט דוחה אותי...
מצטער שזה ארוך פשוט זה שנים של תחושות שיש לי ואני חייב לשתף כי זה כבר משגע אותי.