4 תשובות
תחפשי בגוגל
פּוֹרנוגרפיה או בקיצור פּוֹרנו, היא תחום שעיקרו הוא הצגה של גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני. הגדרת גבולות הפורנוגרפיה שנויה במחלוקת.
במדינות רבות בעולם קיימות מגבלות על יצירה והפצה של פורנוגרפיה. דוגמאות לאיסורים מקובלים הם איסור על יצירת פורנוגרפיה בהשתתפות ילדים ועל הצגת פורנוגרפיה בפני ילדים.
אטימולוגיה
מקור המילה פורנוגרפיה ביוונית. היא מורכבת מהמילה שמשמעותה זונה ומהמילה שמשמעותה לכתוב.
מקורו של הביטוי "סרט כחול" באנגלית (blue movie). המילה blue (כחול) הוגדרה כדבר גס או מגונה באנציקלופדיה סקוטית שיצאה לאור ב-1824. ככל הנראה הקשר בין הצבע הכחול למין הוא אף מוקדם יותר.[1]
בעיות בהגדרת גבולות הפורנוגרפיה
השאלה האם יצירה מסוימת היא בגדר פורנוגרפיה שנויה לעיתים במחלוקת. מחלוקת זו נובעת בין השאר ממחלוקות על הגדרתה המדויקת של הפורנוגרפיה. פוטר סטיוארט, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, עקף קושי זה בהגדרה, כאשר בפסק דין משנת 1964 כתב: "לא אטרח עוד להגדיר פורנוגרפיה, אבל אני מזהה אותה כאשר אני רואה אותה".[2]
יש הטוענים שבנוסף לתנאי הבסיסי, של הצגת גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני, הגדרת הפורנוגרפיה מכילה תנאים הכרחיים נוספים.[דרוש מקור] דוגמאות לתנאים כאלה הם היעדר ערך אמנותי.[3] לדידם של המחייבים בתנאי הגדרה נוספים יש להבחין בין פורנוגרפיה לבין ארוטיקה, שהיא תיאור של גוף האדם או ההתנהגות המינית האנושית בצורה בוטה פחות, מוכוונת פחות לגרימת עירור מיני ולעיתים בעלת ערך אומנותי מסוים.[דרוש מקור] על הבחנה זו העיר הסופר הצרפתי אלאן רוב-גרייה: "פורנוגרפיה היא הארוטיקה של האחר".
סיווג מידת הפורנוגרפיה
יש הבחנה בין פורנוגרפיה "רכה" ופורנוגרפיה "קשה". הפורנוגרפיה ה"רכה" מתייחסת לעירום, ולסצנות המעלות דימויים מינים. הפורנוגרפיה ה"קשה" מתייחסת למעשה המשגל עצמו, ומתמקדת במעשה ובאיברים המשתתפים בו. הגבול שבין ה"פורנו הרך" לבין הארוטיקה עשוי להיות דק. כמו כן מטושטש גם הגבול בין תיעוד התנהגות ולבוש מקובלים לבין פורנו רך. זאת משום שיחס התרבות להתנהגויות שונות ואילוצי האקלים על הלבוש שונים ממקום למקום בעולם. "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה", אומר סקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט", וקביעה זו משקפת את היחס המשתנה של החברה להגדרת הפורנוגרפיה. עוד יותר מאשר לפי גאוגרפיה, הגדרת הפורנוגרפיה משתנה עם השנים. תמונות כגון עירום פרונטלי (חזיתי), שבשנות ה-60 הופיעו רק בירחוני עירום, החלו מופיעות בסוף המאה ה-20, בהקשר המתאים, גם בעיתונים הפונים לציבור הרחב.
פורנוגרפיה כביטוי
בספרות מתקיים דיון האם יש לראות בפורנוגרפיה כ"ביטוי", ובעיקר בשאלה האם יש לראותה מוגנית תחת הזכות לחופש הביטוי. בעוד שבשיח המשפטי הישראלי ביקשו להזכיר את ערכה האומנותי של הפורנוגרפיה, הרי שהצגה שכזו נתקלה בטענות נגד רבות, ובתוכן כאלה שביקשו לשלול את אופיו של הפורנוגרפיה כ"ביטוי", ולעומתן כאלו שביקשו לטעון כי אף אם פורנוגרפיה אכן מהווה "ביטוי", הרי שאין מדובר בביטוי מהסוג המוגן תחת הזכות לחופש ביטוי. על-פי העמדות מהסוג השני, הזכות לחופש ביטיוי מתפשרת אך ורק על סוג מסוים של ביטויים, ובתוכם ביטויים בעלי ערך, או לפחות כאלה שאינם פוגעניים.[4]
ניתן לחלק אם כן את העמדות המבקשות להגביל את פרסומם של תכנים פורנוגרפיים למספר סוגים:
עמדות שלפיהן הגבלת הפורנוגרפיה אכן פוגעת בחופש הביטוי, אך מדובר בפגיעה מוצדקת.
אין מדובר כלל בפגיעה בחופש הביטוי, שכן פורנוגרפיה איננה מהווה ביטוי.
אין מדובר כלל בפגיעה בחופש הביטוי, אף שפורנוגרפיה מהווה ביטוי, משום שחופש הביטוי מוגבל לביטויים מסוג מסוים. כך למשל, מקינון ודבורקין השווה את הפורנוגרפיה לפרקטיקות אסורות אחרות, כגון הטרדה מינית או אפליה נגד נשים. לדידן, הפורנוגרפיה איננה מתמצית בכלי המביע מסר על נחיתותן של נשים או ביטוי המעודד השפלת נשים בעתיד, אלא שהפורנוגרפיה היא ההשפלה עצמה כלפי נשים, בדומה לשלט ובו ייכתב "דרוש עובד - לא עובדת", או אמירות כגון "שכבי עימי או שאפטר אותך", אשר אינן מוגנות תחת חופש הביטוי. [5] בתגובה לעמדות מסוג זה, יש שטענו כי אלה אינן לוקחות בחשבון את העובדה שיש לראות בפורנוגרפיה כנושאת הדגל של קידום התפסיה של דרך חיים הדוניסטית, המקדשת את המרי כנגד המוסכמות המוסריות ומקדמת סקס למטרות הנאה ושלא במסגרת מערכת אינטימית וארוכת טווח.[6][7][8] עמדות אלה מדגישות כי פורנוגרפיה מגשימה אפוא את רעיון "שוק הרעיונות", הקשור בטבורו להצדקות הזכות לחופש הביטוי.
אין מדובר כלל בפגיעה בחופש הביטוי, שכן אף שפורנוגרפיה מהווה ביטוי, היא איננה מגשימה את התכליות של חופש הביטוי.
ראי לנגטון טענה בפרסומיה כי בשאלה האם ראוי להגביל פורנוגרפיה, מן הראוי לקחת בחשבון גם את העובדה כי הפורנוגרפיה עצמה "פוגעת בחופש הביטוי". לדידה של לנגטון, תכנים פורנוגרפיים מסוימים אינם מתמצים בביטוי במובנו הקומוניקטיבי אלא עולים כדי "speech act", מונח אותו תבע הפילוסוף אוסטין. על-פי אבחנתו של אוסטין, ישנם ביטויים אשר מהוויםג ם פעולות בפני עצמם, כאשר אלה נעשים תחת תנאי ההצלחה (felecity conditions) מתאימים. להמחשת הראיון, נותן אוסטין דוגמה של כומר המכריז "אני עכשיו מכרז עליכם כבעל ואישה", ומסביר כי בעשותו כן, הכומר לא רק העביר מסר קומוניקטיבי, אלא ביצע פעולה ממש (חיתון). לנגטון טענה כי תכנים פורנוגרפיים מביאים בתורם לפגיעה בתנאי ההצלחה של נשים לסרב לקיום יחסי מין, ומשום שפעולת הסירוב אף היא פעולה מסוג ביטוי (speech act), הרי שיש לראות גם בפורנוגרפיה פעולה מסוג ביטוי.[9][10] עם זאת, טענתה של לנגטון מוגבלת לתכנים פורנוגרפיים אשר אכן משפילים נשים, ומציגים אותן כנחותות או כראויות להכנעה ולאלימות.
במחקר מדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2003, ניתח רם ריבלין את עמידתה של פורנוגרפיה בהצדקות לחופש הביטוי. ממצאיו של ריבלין הם כי הפורנוגרפיה אכן מהווה ביטוי, והטעמים המצדיקים את חופש הביטוי חלים עליה, וככזו יש לראות בה מוגנית על-ידי חופש הביטוי. הדבר אמור במיוחד ביחס לפורנוגרפיה חד מינית, אשר מגשימה גם את התכלית של ביטוי עצמי ואוטונומיה.[11]
הפצת פורנוגרפיה
ציור קיר ארוטי מפומפיי
במאה ה-20 הדרך הנפוצה להפצת פורנוגרפיה הייתה בסרטי קולנוע מסוגת "סרטים כחולים". החברות המפיקות סרטים כאלה נוהגות לקרוא להם "סרטי מבוגרים". מדיה מקובלת אחרת היא ירחוני פורנוגרפיה כגון פלייבוי ופנטהאוז. בסוף המאה ה-20 הפכה הפורנוגרפיה, על כל צורותיה, זמינה בעולם המערבי. אם בעבר על מנת לצרוך פורנוגרפיה היה צורך לצאת לבתי קולנוע או למועדונים, לרכוש חוברות או ספרים בדוכנים, פעולות הדורשות מאמץ מסוים וסכנת חשיפה, עם התפתחות הוידאו, ה-dvd, הטלוויזיה בכבלים, ורשת האינטרנט, צריכת הפורנוגרפיה שווה לכל נפש, הן בזמינותה, הן במחירה, והן באפשרות להשתמש בה בין כותלי הבית. השימוש באינטרנט מביא לפעמים את הפורנוגרפיה ישירות אל המחשב של המשתמש. רשת האינטרנט תפסה תפקיד מרכזי בהפצת תמונות, סרטוני וחיבורי פורנוגרפיה.
סרטי פורנוגרפיה
ערך מורחב סרט פורנוגרפי
סרטי הפורנוגרפיה הראשונים הופקו בראשית המאה ה-20, הם היו סרטים אילמים בשחור לבן והוקרנו בעיקר במחתרת.
בסוף שנות ה-60 החלו להפיק בדנמרק ובמערב סרטי פורנוגרפיה שיועדו להקרנה בבתי קולנוע. חוקיותם של סרטים אלה הייתה מוטלת בספק. דנמרק הייתה הראשונה להפוך אותם לחוקיים.[דרוש מקור] סרטים פורנוגרפיים הופקו בארצות-הברית משך שנים רבות ובתחילת שנות ה-70 אף הופצו כמה סרטים שהתהדרו בעלילה ולכאורה גם ברבדים נוספים, כמו "גרון עמוק" (1972), "מאחורי הדלת הירוקה" (1972) ו"השטן בגברת ג'ונס" (1973). סרטים אלה הוקרנו בבתי-קולנוע רגילים, אך בעיקר בבתי קולנוע מיוחדים לסרטי פורנו שנקראו xxx theater.
בשנות השמונים, עם עליית הווידאו הביתי, החלו לשווק את סרטי הפורנוגרפיה בקלטות והם הפכו לצורה הנפוצה ביותר להפצת סרטים כאלה. במהלך שנות התשעים, ה-dvd, הטלוויזיה הדיגיטלית הרב-ערוצית ורשת האינטרנט החליפו את קלטות הווידאו. תעשיית הפורנוגרפיה הייתה מהראשונות שהחלו לצלם בהפרדה גבוהה ולהפיץ את הסרטים בפורמט hd-dvd, אף על פי שאיכות השידור הגבוהה בשיטה זו חושפת פגמי עור בתצלומי התקריב הרבים שבסרטים הפורנוגרפיים. חברת סוני סירבה בתחילה לאפשר הפצה של סרטי פורנוגרפיה באמצעות פורמט בלו-ריי שפיתחה,[12] אך חזרה בה מסירובה כעבור זמן קצר.[13]
במהלך תחילתה של המאה ה-21, תפוצתם של אתרי האינטרנט המציגים סרטים פורנוגרפיים הלכה וגדלה. בשנת 2018 בדירוג הדומיינים היקרים בעולם, דורג הדומיין sex.com במקום ה-8, והדומיין porn.com במקום ה-11.[14]
בארצות הברית מופקים אלפי כותרים כל שנה, כשרוב (כ-90%) סרטי הפורנוגרפיה המקצועיים באים מסביבת עמק סן פרננדו שבקליפורניה, שזכה לכינוי "עמק הפורנו". רוב סרטי הפורנוגרפיה האחרים מופקים באירופה, ובמיוחד בהונגריה.[דרוש מקור] תעשייה פורנוגרפית ענפה יש גם בצ'כיה, בגרמניה וברומניה. ביפן סרטי פורנוגרפיה אינם מקובלים, אך יש מספר רב של סרטים פורנוגרפיים מונפשים.
בדומה לתעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והמוזיקה, גם לתעשיית סרטי הפורנוגרפיה יש טקסים שנתיים לבחירת הסרטים, השחקנים, הבמאים והמפיקים המצטיינים. הטקסים נערכים בארצות הברית ובאירופה, והפסלונים המחולקים לזוכים בהם מתאפיינים לעיתים בעיצובים בעלי רמיזות מיניות.
במדינות רבות בעולם קיימות מגבלות על יצירה והפצה של פורנוגרפיה. דוגמאות לאיסורים מקובלים הם איסור על יצירת פורנוגרפיה בהשתתפות ילדים ועל הצגת פורנוגרפיה בפני ילדים.
אטימולוגיה
מקור המילה פורנוגרפיה ביוונית. היא מורכבת מהמילה שמשמעותה זונה ומהמילה שמשמעותה לכתוב.
מקורו של הביטוי "סרט כחול" באנגלית (blue movie). המילה blue (כחול) הוגדרה כדבר גס או מגונה באנציקלופדיה סקוטית שיצאה לאור ב-1824. ככל הנראה הקשר בין הצבע הכחול למין הוא אף מוקדם יותר.[1]
בעיות בהגדרת גבולות הפורנוגרפיה
השאלה האם יצירה מסוימת היא בגדר פורנוגרפיה שנויה לעיתים במחלוקת. מחלוקת זו נובעת בין השאר ממחלוקות על הגדרתה המדויקת של הפורנוגרפיה. פוטר סטיוארט, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, עקף קושי זה בהגדרה, כאשר בפסק דין משנת 1964 כתב: "לא אטרח עוד להגדיר פורנוגרפיה, אבל אני מזהה אותה כאשר אני רואה אותה".[2]
יש הטוענים שבנוסף לתנאי הבסיסי, של הצגת גוף האדם או ההתנהגות המינית של האדם במטרה לעורר גירוי מיני, הגדרת הפורנוגרפיה מכילה תנאים הכרחיים נוספים.[דרוש מקור] דוגמאות לתנאים כאלה הם היעדר ערך אמנותי.[3] לדידם של המחייבים בתנאי הגדרה נוספים יש להבחין בין פורנוגרפיה לבין ארוטיקה, שהיא תיאור של גוף האדם או ההתנהגות המינית האנושית בצורה בוטה פחות, מוכוונת פחות לגרימת עירור מיני ולעיתים בעלת ערך אומנותי מסוים.[דרוש מקור] על הבחנה זו העיר הסופר הצרפתי אלאן רוב-גרייה: "פורנוגרפיה היא הארוטיקה של האחר".
סיווג מידת הפורנוגרפיה
יש הבחנה בין פורנוגרפיה "רכה" ופורנוגרפיה "קשה". הפורנוגרפיה ה"רכה" מתייחסת לעירום, ולסצנות המעלות דימויים מינים. הפורנוגרפיה ה"קשה" מתייחסת למעשה המשגל עצמו, ומתמקדת במעשה ובאיברים המשתתפים בו. הגבול שבין ה"פורנו הרך" לבין הארוטיקה עשוי להיות דק. כמו כן מטושטש גם הגבול בין תיעוד התנהגות ולבוש מקובלים לבין פורנו רך. זאת משום שיחס התרבות להתנהגויות שונות ואילוצי האקלים על הלבוש שונים ממקום למקום בעולם. "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה", אומר סקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט", וקביעה זו משקפת את היחס המשתנה של החברה להגדרת הפורנוגרפיה. עוד יותר מאשר לפי גאוגרפיה, הגדרת הפורנוגרפיה משתנה עם השנים. תמונות כגון עירום פרונטלי (חזיתי), שבשנות ה-60 הופיעו רק בירחוני עירום, החלו מופיעות בסוף המאה ה-20, בהקשר המתאים, גם בעיתונים הפונים לציבור הרחב.
פורנוגרפיה כביטוי
בספרות מתקיים דיון האם יש לראות בפורנוגרפיה כ"ביטוי", ובעיקר בשאלה האם יש לראותה מוגנית תחת הזכות לחופש הביטוי. בעוד שבשיח המשפטי הישראלי ביקשו להזכיר את ערכה האומנותי של הפורנוגרפיה, הרי שהצגה שכזו נתקלה בטענות נגד רבות, ובתוכן כאלה שביקשו לשלול את אופיו של הפורנוגרפיה כ"ביטוי", ולעומתן כאלו שביקשו לטעון כי אף אם פורנוגרפיה אכן מהווה "ביטוי", הרי שאין מדובר בביטוי מהסוג המוגן תחת הזכות לחופש ביטוי. על-פי העמדות מהסוג השני, הזכות לחופש ביטיוי מתפשרת אך ורק על סוג מסוים של ביטויים, ובתוכם ביטויים בעלי ערך, או לפחות כאלה שאינם פוגעניים.[4]
ניתן לחלק אם כן את העמדות המבקשות להגביל את פרסומם של תכנים פורנוגרפיים למספר סוגים:
עמדות שלפיהן הגבלת הפורנוגרפיה אכן פוגעת בחופש הביטוי, אך מדובר בפגיעה מוצדקת.
אין מדובר כלל בפגיעה בחופש הביטוי, שכן פורנוגרפיה איננה מהווה ביטוי.
אין מדובר כלל בפגיעה בחופש הביטוי, אף שפורנוגרפיה מהווה ביטוי, משום שחופש הביטוי מוגבל לביטויים מסוג מסוים. כך למשל, מקינון ודבורקין השווה את הפורנוגרפיה לפרקטיקות אסורות אחרות, כגון הטרדה מינית או אפליה נגד נשים. לדידן, הפורנוגרפיה איננה מתמצית בכלי המביע מסר על נחיתותן של נשים או ביטוי המעודד השפלת נשים בעתיד, אלא שהפורנוגרפיה היא ההשפלה עצמה כלפי נשים, בדומה לשלט ובו ייכתב "דרוש עובד - לא עובדת", או אמירות כגון "שכבי עימי או שאפטר אותך", אשר אינן מוגנות תחת חופש הביטוי. [5] בתגובה לעמדות מסוג זה, יש שטענו כי אלה אינן לוקחות בחשבון את העובדה שיש לראות בפורנוגרפיה כנושאת הדגל של קידום התפסיה של דרך חיים הדוניסטית, המקדשת את המרי כנגד המוסכמות המוסריות ומקדמת סקס למטרות הנאה ושלא במסגרת מערכת אינטימית וארוכת טווח.[6][7][8] עמדות אלה מדגישות כי פורנוגרפיה מגשימה אפוא את רעיון "שוק הרעיונות", הקשור בטבורו להצדקות הזכות לחופש הביטוי.
אין מדובר כלל בפגיעה בחופש הביטוי, שכן אף שפורנוגרפיה מהווה ביטוי, היא איננה מגשימה את התכליות של חופש הביטוי.
ראי לנגטון טענה בפרסומיה כי בשאלה האם ראוי להגביל פורנוגרפיה, מן הראוי לקחת בחשבון גם את העובדה כי הפורנוגרפיה עצמה "פוגעת בחופש הביטוי". לדידה של לנגטון, תכנים פורנוגרפיים מסוימים אינם מתמצים בביטוי במובנו הקומוניקטיבי אלא עולים כדי "speech act", מונח אותו תבע הפילוסוף אוסטין. על-פי אבחנתו של אוסטין, ישנם ביטויים אשר מהוויםג ם פעולות בפני עצמם, כאשר אלה נעשים תחת תנאי ההצלחה (felecity conditions) מתאימים. להמחשת הראיון, נותן אוסטין דוגמה של כומר המכריז "אני עכשיו מכרז עליכם כבעל ואישה", ומסביר כי בעשותו כן, הכומר לא רק העביר מסר קומוניקטיבי, אלא ביצע פעולה ממש (חיתון). לנגטון טענה כי תכנים פורנוגרפיים מביאים בתורם לפגיעה בתנאי ההצלחה של נשים לסרב לקיום יחסי מין, ומשום שפעולת הסירוב אף היא פעולה מסוג ביטוי (speech act), הרי שיש לראות גם בפורנוגרפיה פעולה מסוג ביטוי.[9][10] עם זאת, טענתה של לנגטון מוגבלת לתכנים פורנוגרפיים אשר אכן משפילים נשים, ומציגים אותן כנחותות או כראויות להכנעה ולאלימות.
במחקר מדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2003, ניתח רם ריבלין את עמידתה של פורנוגרפיה בהצדקות לחופש הביטוי. ממצאיו של ריבלין הם כי הפורנוגרפיה אכן מהווה ביטוי, והטעמים המצדיקים את חופש הביטוי חלים עליה, וככזו יש לראות בה מוגנית על-ידי חופש הביטוי. הדבר אמור במיוחד ביחס לפורנוגרפיה חד מינית, אשר מגשימה גם את התכלית של ביטוי עצמי ואוטונומיה.[11]
הפצת פורנוגרפיה
ציור קיר ארוטי מפומפיי
במאה ה-20 הדרך הנפוצה להפצת פורנוגרפיה הייתה בסרטי קולנוע מסוגת "סרטים כחולים". החברות המפיקות סרטים כאלה נוהגות לקרוא להם "סרטי מבוגרים". מדיה מקובלת אחרת היא ירחוני פורנוגרפיה כגון פלייבוי ופנטהאוז. בסוף המאה ה-20 הפכה הפורנוגרפיה, על כל צורותיה, זמינה בעולם המערבי. אם בעבר על מנת לצרוך פורנוגרפיה היה צורך לצאת לבתי קולנוע או למועדונים, לרכוש חוברות או ספרים בדוכנים, פעולות הדורשות מאמץ מסוים וסכנת חשיפה, עם התפתחות הוידאו, ה-dvd, הטלוויזיה בכבלים, ורשת האינטרנט, צריכת הפורנוגרפיה שווה לכל נפש, הן בזמינותה, הן במחירה, והן באפשרות להשתמש בה בין כותלי הבית. השימוש באינטרנט מביא לפעמים את הפורנוגרפיה ישירות אל המחשב של המשתמש. רשת האינטרנט תפסה תפקיד מרכזי בהפצת תמונות, סרטוני וחיבורי פורנוגרפיה.
סרטי פורנוגרפיה
ערך מורחב סרט פורנוגרפי
סרטי הפורנוגרפיה הראשונים הופקו בראשית המאה ה-20, הם היו סרטים אילמים בשחור לבן והוקרנו בעיקר במחתרת.
בסוף שנות ה-60 החלו להפיק בדנמרק ובמערב סרטי פורנוגרפיה שיועדו להקרנה בבתי קולנוע. חוקיותם של סרטים אלה הייתה מוטלת בספק. דנמרק הייתה הראשונה להפוך אותם לחוקיים.[דרוש מקור] סרטים פורנוגרפיים הופקו בארצות-הברית משך שנים רבות ובתחילת שנות ה-70 אף הופצו כמה סרטים שהתהדרו בעלילה ולכאורה גם ברבדים נוספים, כמו "גרון עמוק" (1972), "מאחורי הדלת הירוקה" (1972) ו"השטן בגברת ג'ונס" (1973). סרטים אלה הוקרנו בבתי-קולנוע רגילים, אך בעיקר בבתי קולנוע מיוחדים לסרטי פורנו שנקראו xxx theater.
בשנות השמונים, עם עליית הווידאו הביתי, החלו לשווק את סרטי הפורנוגרפיה בקלטות והם הפכו לצורה הנפוצה ביותר להפצת סרטים כאלה. במהלך שנות התשעים, ה-dvd, הטלוויזיה הדיגיטלית הרב-ערוצית ורשת האינטרנט החליפו את קלטות הווידאו. תעשיית הפורנוגרפיה הייתה מהראשונות שהחלו לצלם בהפרדה גבוהה ולהפיץ את הסרטים בפורמט hd-dvd, אף על פי שאיכות השידור הגבוהה בשיטה זו חושפת פגמי עור בתצלומי התקריב הרבים שבסרטים הפורנוגרפיים. חברת סוני סירבה בתחילה לאפשר הפצה של סרטי פורנוגרפיה באמצעות פורמט בלו-ריי שפיתחה,[12] אך חזרה בה מסירובה כעבור זמן קצר.[13]
במהלך תחילתה של המאה ה-21, תפוצתם של אתרי האינטרנט המציגים סרטים פורנוגרפיים הלכה וגדלה. בשנת 2018 בדירוג הדומיינים היקרים בעולם, דורג הדומיין sex.com במקום ה-8, והדומיין porn.com במקום ה-11.[14]
בארצות הברית מופקים אלפי כותרים כל שנה, כשרוב (כ-90%) סרטי הפורנוגרפיה המקצועיים באים מסביבת עמק סן פרננדו שבקליפורניה, שזכה לכינוי "עמק הפורנו". רוב סרטי הפורנוגרפיה האחרים מופקים באירופה, ובמיוחד בהונגריה.[דרוש מקור] תעשייה פורנוגרפית ענפה יש גם בצ'כיה, בגרמניה וברומניה. ביפן סרטי פורנוגרפיה אינם מקובלים, אך יש מספר רב של סרטים פורנוגרפיים מונפשים.
בדומה לתעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והמוזיקה, גם לתעשיית סרטי הפורנוגרפיה יש טקסים שנתיים לבחירת הסרטים, השחקנים, הבמאים והמפיקים המצטיינים. הטקסים נערכים בארצות הברית ובאירופה, והפסלונים המחולקים לזוכים בהם מתאפיינים לעיתים בעיצובים בעלי רמיזות מיניות.
אנונימית
סרטי סקס
אנונימית
סרטים שהם כנראה לא לגיל שלך, אל תחפשי בגוגל
אני מקווה שזה סקאם אבל אם לא באמת שאין לך צורך לחפש בגוגל זה רק יהרוס לך
אני מקווה שזה סקאם אבל אם לא באמת שאין לך צורך לחפש בגוגל זה רק יהרוס לך