נלחמתי 5 חודשים בעזה, עכשיו אני בקו בצפון, והם רוצים שבאוקטובר ניכנס שוב לעזה

היי
קודם כל תודה על כל מה שעברת עד עכשיו! ועשית למעננו!
אם נגיד מישהו מוסמך (לא יודעת איך לקרוא לזה) היה מדבר עם אבא שלך ובסופו של דבר "משכנע" אותו לתת לך להיכנס בטוב (הבנתי שזה השאלה שלך?) לדוגמא גם אבא של חייל, שמאושר על כל רגע ורגע שהבן שלו לוחם, עם אמונה וכזה, זה משהו שנראלך היה עוזר?

שואל השאלה:
לא חושב, אולי כן יעזור שהוא יהיה בקשר עם הורים של חברים, שירגיש שעוד הורים חולקים את הרגשות האלו. אבל אני לא חושב שהוא ידאג פחות. אבא שלי מאוד מודע למה שקורה, הוא גאה בי ומאושר, אבל כל הורה מפחד מאוד על הילדים שלו ואי אפשר להבטיח לו שבאמת יהיה בסדר, והיו כמה רגעים שאבא שלי כמעט קיבל התמוטטות עצבים כי הוא קרא מה קורה עם הגדוד שלי, היינו בחזית של החזית, והוא בסוף ממש התחנן שלא אכנס שוב

נכון, נכון, כן כן הדאגה הזאת זה כבר משהו אחר
(עכשיו אני רואה כמה צריך להעריך את הדאגה והאכפתיות של ההורים כי אני מכירה כאלה וגם פה יש כאלה שאין להם את זה)
מה איתך עכשיו? אתה בסדר? :) בצפון
שברת אותי עם המשפט האחרון.

שואל השאלה:
אני בסדר גמור, אני עם אנשים שאני אוהב ושומרים אחד על השני, תודה לך

שמחה לשמוע, בכיף
(בכל מצב אני פה:) אפילו אם אתה סתם צריך משהו

עד אוקטובר המלחמה תיגמר!!!!!!!!! בעזרת השם

שואל השאלה:
את פה ואני שם חח

שומר על הדודים שלך והם שומרים עליי אל תדאגי

תדבר איתו על זה ב4 עיניים

אחד אתה אלוף!!!
ותודה ענקית! על זה שאתה שומר עלינו!!!
אגב אם אבא שלך לא רוצה, אל תלך.
הורים הכי חשובים.

אתה רוצה תלך, אתה לא אל תלך תגיד להם שאתה במצב נפשי לא טוב, הם לוקחים נפשי מאוד ברצינות היום

תודה שאתה מגן עלינו אחי, אני לא יכול לבטא את הכמות הערצה והערכה שיש לי לחיילים.
תדבר עם אבא שלך על זה, תאמר לו שזה לא משהו שאתה עושה לכיף, זה חובה שלקחת על עצמך כלוחם להגן על האחים והאחיות שלך, אם אתה מרגיש שזה נפשית יותר מידי בשבילך תיקח רגע לנשום.

היי,

נשמע שאתה נושא תחושת אחריות כבדה על הכתפיים שלך- גם דאגה לשלומו של אבא שלך וגם הצורך למלא את המחויבות שלך כחייל. כמה כואב וחסר אונים זה יכול להרגיש כשהם באים אחד על חשבון השני ואתה לא יודע באיזה דרך לפעול! מתארת לעצמי שההתלבטות הזאת מגיעה עם עוד מורכבות ומשקעים בהקשר של המלחמה, אירועים שעברת כחייל בחזית ואולי זכרונות קשים ומשא רגשי משל עצמך גם בלי ההקשר של אבא שלך.
יכול להיות שיעזור לך למצוא מרחב בטוח ונטרלי לשתף את התחושות לגבי המצב מהמבט שלך, ואולי עצם השיתוף יוכל להקל מעט מכובד הדאגה. אולי חבר או קרוב משפחה אחר שאתה סומך עליו.
אם תרגיש בנוח לדבר עם מישהו שאתה לא מכיר, תוכל לפנות לעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. אפשר לפנות למספר הווצאפ 055-9571399 או לצ'אט באתר דרך הקישור למטה.

שלך,
מתנדבת סה"ר