קשה לי עם המשפחה שלי באמת אני רק רוצה לבכות

תקשיבי אני אסביר לך משהו הרבה משפחות חיות ככה ותאמיני לי את לא היחידה קודם כל אחים ואחיות באותו גיל זה תמיד לא טוב תמיד ריבים ותמיד בלאגן דבר שני חצי מהארץ זה גרושים אין מה לעשות הרבה אנשים לא מרוצים מהנישואים שלהם אבל גם שהורים מתגרשים הם עדיים המשפחה שלך דבר שלישי גבר אמיתי יבין עם מה את מתמודדת ותאמיני לי יחבק אותך ויהיה איתך יותר מכל דבר אחר
ועוד דבר אחרון לא כל הנוצץ זהב זה שאת רואה את המשפחות של חברות שלך ואת מקנאה תאמיני לי את לא יודעת מה באמת קורא במשפחות שאת שם הכל טוב וייפה אבל תאמיני לי שלכל משפחה יש את הבעיות שלה צריך לדעת להגיד תודה על מה שיש

היוש מהממת
יכולה להזדהות לגמרי עם כל מה שאמרת כי המצב שלי בבית נורא דומה וגם לי זה כאב והפריע הרבה
אבל עם הזמן הבנתי שככה המשפחה שלי ונכון שזה לא טיפוסי ונראה לך פחות טוב ממשפחות אחרות אבל אלו האנשים, אנשים שאת אוהבת וזאת המציאות. תמיד קל להסתכל על אחרים ולקנא במה שלהם יש ולך אין אבל לכל משפחה יש את החסרונות שלה, ואת צריכה לזכור את זה שגם אם לא רואים זה שם.
את יכולה לגמרי להביא אנשים הביתה, תתגאי במשפחה שלך ובבית שלך. משהו מוזר רק אם הופכים אותו למוזר, אז תנסי להסתכל על זה כמשהו מגניב ושונה שמייחד אותך מאחרים.
אני נגיד עברתי מלא בתים בילדות ולא בקשר עם סבא וסבתא שלי או המשפחה המורחבת וניתקתי קשר עם אבא שלי לפני ארבע שנים אבל אני מרימה את הראש וכששואלים אותי על זה אני עונה בגאווה, כי היו אנשים שראו את זה כמשהו מוזר ממבט ראשוני אבל הסברתי להם שזה באמת לא, זה הבית וזאת המשפחה וזה לא תלוי בך אז אין לך מה לעשות על זה, ואחרים יבינו.

וואי כתבתי מלא

שואל השאלה:
כן אבל כל החברות שלי המשפחה שלהן הכי חמה ואוהבת , כל גבר שאי פעם יצאתי איתו התביישתי להביא הביתה. אני יודעת שזה יפריע/ מפריע להרבה גברים וכואב לי שזה המצב. אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה

האמת שאני לא רואה איך זה אמור להפריע לבן הזוג שלך, הוא יוצא איתך לא עם המשפחה שלך.
פשוט תזמיני אותו הביתה כשאת מרגישה בנוח איתו יותר ויודעת כבר שהוא לא בן אדם שישפוט אותך על זה, ואם הוא כן אז הוא גם ככה לא שווה אותך וחסך לך זמן.

שואל השאלה:
תמיד המשפחה של הבני זוג שלי חמה ואוהבת והם כל הזמן מדברים עליהם ואצלי? אני כבר לא יודעת מה לעשות

חחח האמת שיצא לי לצאת עם מישהו שהמשפחה שלו לגמרי ההפך משלי גם, אמא שלו הכי נחמדה והמשפחה שלו נורא מגובשת שהכל שם נראה זהב, אבל בחרתי להסתכל על זה לא ממבט של קנאה אלא הערצה יותר כי זה נחמד לראות שלאנשים כן הולך ושמהבחינה הזאת כן טוב להם, גם אם לי לא אני הופכת את הקנאה לשמחה ולא נותנת לזה להשפיע עליי יותר מידי. ולמקרה שאת שואלת לא יצא לי להכניס אותו הביתה כי בסוף חתכתי מהקשר מסיבות
אחרות אבל אני חושבת שאם כן הייתי מרגישה בטוחה מספיק שהוא לא ישפוט הייתי מארחת אותו באהבה, גם אם המשפחה שלי מוזרה אני אפצה על זה

היי אנונימית,

שומעת כמה את משתוקקת למשפחה שתתן לך תמיכה רגשית ומקום בטוח שתרגישי בו שייכת. מתארת לעצמי כמה מתסכל זה לבקר את חברות שלך ולראות את כל מה שאת כל כך רוצה אבל מרגישה שאין לך יכולת לקבל.
נשמע שהחשש שיפסלו אותך כבת זוג בגלל הנושא הזה מוסיף לתחושת החוסר והדאגה, אולי אפילו מן תחושה שאם עכשיו אין לך את המשפחה האוהבת שאת רוצה גם לא תוכלי להקים לך אחת כזאת.
זה נשמע כמו כל כך הרבה אכזבה ולחץ להתמודד איתם, במיוחד כשאת אולי נמנעת מלהביא חברות ובני זוג בגלל הבושה ובעצם צריכה להתמודד בנוסף לכל זה גם עם הסתרת החלק הגדול הזה בחיים שלך.
יכול להיות שיקל עלייך אם תבחרי מישהו קרוב שאת סומכת עליו ותשתפי אותו במה שאת עוברת. אולי זה יוריד קצת מהמשא של שמירת הדאגות והמתחים בתוכך.
אם תעדיפי לדבר עם מישהו שאת לא מכירה, תוכלי לפנות לעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. אפשר לפנות למספר הווצאפ 055-9571399 או לצ'אט באתר דרך הקישור למטה.

שלך,
מתנדבת סה"ר