וואי תקשיבו אני לא מסוגלת ככה

בועטים אותם להילחם בעזה וזהו

אני מבינה אותך
אבל את חייבת לזכור שהם אחים שלך, בין אם את רוצה ובין אם לא
אלה החיים, ובסופו של דבר לא משנה מה הם יעשו לך את תאהבי אותם

שואל השאלה:
בכינות אני לא חושבת שיש בי אהבה כלפיהם

אוי

בטוח יש לך אהבה אליהם, בכל זאת הם האחים שלך ובטוח יש זכרונות טובים איתם

אץ האמת?
הייתי כמןך עד לפני כמה שנים, זה משתפר ככל שמתבגרים.
כשתתבגרו תבינו שיש דברים יותר חשובים מ"הוא לקח לי", "הוא הוציא לי לשון".
לא בקטע מתנשא אלא מניסיון.
להגיד שאין לך אהבה כלפיהם זאת אמירה מאוד גדולה ואולי עכשיו נראה לך שהם הדבר הכי נורא שקיים אבל תאמיני לי שבעתיד הפ יכולים להיות האדם הכי קרוב אלייך בזמנים קשים.
אם מפריע לך שאתם באותו חדר וחנוק לך, אולי תבקשי לעבור לסלון או לחדר אחר? 4 ילדים בחדר זה באמת מןגזם..

שואל השאלה:
^ מפונים.. אין סלון, יש לובי שמלא באנשים.
והריבים שלנו לא כאלה אבל כן הבנתי את הכוונה שלך

מצטער לשמוע.. ):

אה אני מבין..
תשתדלי להיות מרוכזת בשלך, אולי שימי אוזניות כדי קצת להרחיק את הרעש שלהם ממך?
תזכרי שלריב איתם לא יביא לך כלום חוץ מכאב ראש

גם אחותי היית ככה כשהיא הייתה בת 14 ואני הייתי בת 10 ואנחנו באותו חדר מאז ומתמיד
בסופו של דבר זה גיל שצריך שקט ואחים לא ממש מבינים את זה בעיקר כשאתם 4 אז אני מבינה אותך.
תנסי להיות רוב הזמן בסלון או במרפסת אם את יכולה ובסופו של דבר זה גיל והם יגדלו או יתבגרו ותאהבי אותם אני מבטיחה לך כי אני ואחותי עכשיו ברוך השם החברות הכי טובות שיש.

מקריבים אותם למפלצת הספגטי המעופפת

שואל השאלה:
כן אני מנסה..
קשה לי שאין לי פרטיות בכלל, זה מחרפן אותי. וגם האחים האלה לא מבינים, הם לא מפסיקים לגעת לי בדברים ולבלגן לי וזה משגע אותי

בני כמה הם?

מסכימה עם מה שאמרו פה, אולי תנסי לדבר גם עם ההורים?

שואל השאלה:
^^^7,10,16

שואל השאלה:
^^איך ההורים יעזרו? הם מודעים לכך

womp womp

גם הילד בן 16 מציק לך?
והילדים בני 7 ו10 בטוח יוצאים עם חברים רוב הזמן או משחקים בחוץ

שואל השאלה:
^ הוא פחות מציק בקטע הזה, הוא פשוט בקושי נמצא איתנו אז כל האחריות של אחות גדולה נופלים עליי, אני עושה את כל העבודה שלו והוא פתור מכל מה שאני צריכה לעשות, ואנחנו לא מדברים בכלל. כאילו אין קשר

ואיזה, הילדים מביאים את החברים שלהם אלינו לחדר והם מחריבים לי את הדברים וזה מחרפן אותי

אז תהיה כמוהו
בקושי תהיי בחדר תצאי עם חברות או לבד אפילו סתם להליכות בעיקר כשיש לכם חברים שם ותאיימי בקטנה על האחים שלך "אם אתם לא מסדרים את מה שחברים שלך עשו ככה וככה יקרה".
ילדים בגיל הזה זה קשוח לגמרי אז או שתתרחקי או שתתני להם משמעת וגם תשתפי את אח שלך הבן 16 כי זה לא הגיוני.
ותבקשי מההורים לעבור חדר ואם אין חדר לישון בסלון כי זה לא הגיוני ככה.

שואל השאלה:
^ אני לא מדברת עם אחי הגדול, וגם אין עם מי לדבר בקטע הזה אם בכלל. המקסימום שאנחנו אומרים זה שלום וגם זה בקושי. ושוב, אין חדר אחר לעבור אליו או סלון לישון בו, זה חדר אחד לכולנו

אה סליחה לא ראיתי שכבר אמרת.
אז יום אחד תדפקי צעקה לאח שלך הגדול תגידי לו שזה לא רציני שהכל נופל כאן עלייך.
ותצאי כמה שיותר מהבית שלא תצטרכי לסבול

שואל השאלה:
זה בסדר :)
אני מאמינה שיום אחד זה כבר יעלה לי ואני אצעק עליו

יודעת, כשאני עושה בייביסיטר למשפחות של שני ילדים +, ואחד הילדים בן/בת 10, והשני/יה קטנים יותר, בני העשר בשלב שבו אם נותנים להם לעזור, תופתעי מכמה הם יעילים, הם נהיים הבייביסיטר של הקטנים יותר כל עוד נותנים להם, תנצלי את העובדה הזאת עם האח בן העשר שלך, הוא יחריב קצת פחות ויעזור יותר עם הילד בן השבע, לאחי הקטן בן העשר אין אח/ות קטנים יותר אז הוא חסין לטכניקה הזאת, אבל כל עוד הוא לא התינוק של הבית זה עובד טוב מאוד

שואל השאלה:
איזה, אח שלי הקטן מת על להציק לאחותי הקטנה וכל שנייה אחת שהם נמצאים באותו החדר הוא עומד להתפוצץ, אין רגע של נחת

את מתלוננת על זה שכולכם 4 בחדר אחד?
את יודעת מה היה פעם? המשפחה של אבא שלי היו 12 בחדר אחד
כל אחד ישן צמוד לשני בתקופת מלחמת ששת הימים ויום כיפור
תגידי תודה שבכלל יש לך קורת גג להיות בה ואת בטוחה

שואל השאלה:
^ זכותי להתלונן
אתה גר ביחד עם 4 אחים שלך בתוך חדר אחד? כשזה כל ה"בית" שלכם?
אין סלון, אין מטבח, אין כלום. רק חדר שנועד למלון בכלל.
זר לא יבין זאת

תעשו דברים מגבשים
זה נשמע מטומטם אבל זה באמת עובד לרוב

בול המצב אצלי. פשוט תתעלמי. אם הם אומרים משהו תשתקי. תמצאי לך מקום בבית שקט בלעדיהם שירותים חדר של ההורים או משהו כזה

אני מבינה אותך לגמרי
אני חולקת חדר קבוע עם אחותי הגדולה [14] והקטנה [8] ולפעמים ההכי קטנה [5] באה לישון איתנו, ועושה רעש, מבלגנת לי את המיטה, מבלגנת את הארון, עושה סיוט.
תנסי להתרחק מהם, ולהגיד הורים שלך שאם הם מבלגנים הם צריכים לסדר אחריהם ואם הם שוברים משהו הם משלמים על חדש.
תתעלמי מהם, זה יעצבן אותם יותר מאשר אם תעני להם או תתלונני להורים

אז קודם כל זה טבעי לגמריי שמעי בכל בית כמעט זה ככה,
אבל רק שתדעי שלגדול עם אחים זה בונה אותך לחיים , להתמודדות וליחסי אנוש , זה המון יתרונות לחיים. ולאו דווקא עכשיו אבל בעתיד..
וחוץ מזה מגיע שלב שכולם מתבגרים וגם האחים הכי "רעים" הופכים בסופו של דבר לאחים הכי טובים והכי תורמים.
במיוחד אחרי שלבי הנישואין את הכי תצטרכי אותם והם אותך .
בקיצור את חזקה ותעברי את זה , בינתיים תתעלמי מהשטויות :)

ממש מבינה אותך, כשהיינו קטנות היינו ישנות 4 אחיות בחדר, וזה היה קשה וחנוק. ועוד במקרה שלי היה מדובר בחדר גדול, אז אני רק יכולה לדמיין איך זה אצלך.
אין לי הרבה דרכים לעודד איתך חוץ מלהגיד לך שכשגדלים דברים נראים אחרת... היום אני מאוד אוהבת את אחיות שלי למרות שאנחנו רבות כל הזמן, ועדיין ישנות ביחד :)
כשאני מרגישה לא בנוח בחדר אני פשוט יוצאת מחוץ לבית להליכה עם אוזניות, קצת ניתוק כדי לקבל פרופורציות ולא להתפרץ ולריב איתן.
בלילה שאנחנו רבות אני שמה אוזניות, ואומרת שעדיף שנפסיק את השיחה כי זה לא מוביל למקום טוב...
זאת קצת בריחה אבל זאת הדרך שלי להתמודד עם דברים כאלה

זה שלב בחיים, כולם שונאים את אחים שלהם עד גיל מסויים...

התשובה הראשונה פה פשוט מזעזעת.

ולגבי השאלה שלך בסופו של דבר אין לך מה לעשות אלה אחים שלך.
ככה או ככה תצטרכי להתמודד עם זה.

לדעתי את מרגישה ככה כרגע כי קשה לך ואת רואה את הצדדים השליליים..
יש בך אהבה כלפיהם גם אם את לא מרגישה ככה כרגע.. וזה בסדר..
תנסי לקחת דברים לצד החיובי ולהבין שזו זכות שיש לך אחים.
תנסי להבין לפעמים שזה קשה גם עבורם והמריבות זה כרגע בגילאים קטנים ובגלל שאתם 4 באותו חדר אבל אחרי זה כשתתבגרו קצת יותר אתם תצחקו על הכל ואני יכולה להבטיח לך את זה..
תנסי לקחת דברים קצת יותר בקלות ואם יש משהו שמפריע לך תשתדלי שלא להוציא את זה עליהם או לכעוס או משהו כזה תצאי לבחוץ תנשמי קצת אוויר תוציאי את זה בדרכים אחרות שיעזרו לך כי אין טעם לכעוס גם אם משהו מכעיס זה לא בריא..
בקיצור תשתדלי שלא לכעוס ולהבין את הדברים מהצד שלהם ואם באמת יש משהו שמפריע לך מאוד תצאי לבחוץ לנשום אוויר ותשתדלי לקחת הכל בצורה חיובית גם כשזה הכי קשה

בואו לליב ופרגנו בסאב https://www.youtube.com/live/-3wud5j5tac

שואל השאלה:
תודה לכםם

ישלך איזה חברה שאת יכולה לישון אצלה? לא עכשיו קבוע ,לפחות מתי שאת כבר במעמסה נפשית...?
זה יכול ממש לעזור , וגם לצאת עם חברות יותר מהרגיל , כדי שלא הכל יפול עליך ..וגם תגידי להורים שלך שיגידו לאחיך ה"נחמד" שיתחיל להזיז את עצמו..
ואם זה מנחם אותך , אנחנו היינו במשך 8 שנים 6 בחדר...
ואני באותה מיטה עם אח שלי,יש גרוע מזה?!?

שואל השאלה:
^ אין..

אני גם הייתי ככה
פנימייה

https://www.instagram.com/reel/c61eodlxrmp/?igsh=ntc4mtiwnjq2yq==

אחים אחים במיטה הם שוכחים

היי יקירה,
את מתארת בדברייך סיטואציה קשה, בה אתם ארבעה אחים משתכנים בחדר אחד בבית מלון, מפונים מבתיכם. השארתם הכל מאחור, גם את חפציכם האישיים, ומה שכבר הצלחת לאסוף במהלך שהותכם הרחק מהבית, האחים שלך מחטטים לך בהם. ארבעתכם עכשיו אחד בתוך השני. לעיתים משועממים, מציקים זה לזה, כדי למשוך תשומת לב, או עניין. מחפשים דרכים להעביר את הזמן.
את כועסת כי הם לפעמים פולשים לך לפרטיות, נוגעים בדברים האישיים שלך, מבלגנים וברור ומובן בהחלט שזה משגע אותך.
זה מצב קשה ולא נורמלי, במציאות לא נורמלית, שרבים מתושבי צפון ודרום הארץ נקלעו אליה, שלא בטובתם ועכשיו צריכים להתמודד עם זה.
התסכולים שלך מובנים, ואולי את כאחות הגדולה, נאלצת להתמודד עם זה, ומצופה ממך שתכילי כל זאת ואת מרגישה שזה גדול מידי עלייך, שגם את זקוקה למקום שלך, לפרטיות, להבנה, לתמיכה, לשחרור הפחדים. מבקשת שיאפשרו לך להתמודד עם המצב הלא נעים שאתם כמשפחה נמצאים בו, והרי להיות תקופה כה ארוכה, כבר 8 חודשים, לא בבית שלך, במקום הטבעי והמוכר - זה מצב לא אידאלי.
יתכן וגם החברות שלך מבית הספר, מהישוב שבו את מתגוררת, אינן נמצאות איתך באותו מלון, ולכן אינך יכולה לבלות איתן, כמו שבילית מקודם, בחיי היום יום, שלפני המלחמה.
יקירה,
אני מניח שיש בך כעסים גדולים. אולי אפילו פחדים והרבה הרבה חוסר נוחות. יתכן שגם חוסר הוודאות מתי תחזרו לחיים הקודמים שלכם, של לפני המלחמה, תורמת למתח האישי והנפשי שלך, אולי גם של אחייך.
בתמונה שצירפת לפוסט ביטאת זאת כל-כך יפה - בתוך קופסת כלי כתיבה יש עפרונות בכל מיני גדלים, בצבעים שונים. אולי כל אחד מהעפרונות האלה דוחף את העפרון השני, כדי לתפוס מקום, שתהיה לו גם נראות וקשה להם להסתדר יחד, אבל אם תקחי את כל העפרונות יחד, כל אחד מהם ישרטט קו אחד, בסוף יכול לצאת אולי ציור יפה.
אני מאמין שתחושת המיאוס והכעס שלך על אחייך היא זמנית. שתמיד תהיי שם בשבילם, כמו שהם יהיו בשבילך, ואני מקווה שבקרוב מאוד המלחמה תסתיים, השקט יחזור לאזורינו ותוכלו לחזור לבתיכם, ויום אחד תסתכלו על התקופה שעברתם והקשיים שחוויתם ותהיו גאים בעצמכם שעברתם זאת יחד ואולי עוד תצחקו מאירועים שונים.
יקירה,
אני מתנדב בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת. אני מזמין אותך, לשיחת צ'אט או וואטסאפ אנונימית, עם אחד המתנדבים שלנו, בלי שיפוטיות, לשיחה, הקשבה, פריקה וייעוץ, להתלבט ביחד ולמצוא דרכים לפתור את המצב שאת נמצאת בו.
נהיה שם איתך ובשבילך, נקשיב, ננסה לסייע - מוזמנת לצ'אט שלנו בקישור המצורף בתחתית ההודעה או לפנות בוואטסאפ למספר 055-9571399.
שולח לך חיבוק ועידוד גדול מרחוק,
שלך,
מתנדב סה"ר

שואל השאלה:
^ תודה רבה :)
נראלי בחיים לא השקיעו בשבילי לתשובה או להודעה בכזאת אורך לחח