הפסקתי לשמור שבת ויש לי מצפון חזק על זה ומפחדת שיקרו לי דברים רעים

הכפרה היא בדיוק בתשובה שזה כן לשמור ולהתחרט על זה שלא שמרת, לבקש מחילה לעזוב את העבירה הזאת של לחלל שבת ולקבל לעתיד לשמור.

בטח שיש טעם לשמור גם אם זה לא מרצון ב-100%: מתוך הבנה שאנחנו מחויבים לה', אז שומרים על החוקים שלנו, גם אם זה לא קל לנו. למרות שזאת דרך פחות טובה כי צריך בשמחה, אבל כל אחד בדרגה שלו. זה לא שאם אתה לא מרגיש ככה, אז אתה פטור ממצוות.

היי אחותי היקרה:)
תמיד יש טעם במצוות, זה דבר ראשון.
עכשיו, ה' תמיד אוהב.
אני מציעה לך במקום לפחד שיקרו דברים רעים, להאמין שבזכות השבת יקרו דברים טובים.
השבת היא כל כך טובה, תשמרי אותה.
בורא העולם נתן לנו את המצוות כדי שנקיים אותן בצוותא, הן חשובות לו, השבת חשובה לו, הוא נתן לנו אותה כי הוא אוהב אותנו, ובחר בנו לממש את צורכו ורצונו.
אני מאמינה בך.
אני כאן בשבילך.
אם קשה לך בשבת, משעמם לך בשבת, אני כאן בשביל טיפים, או כל מה שתצטרכי. אבל תחשבי על מה שאמרתי, טוב? ה' צריך אותך.

את יכולה לנסות לקבל השראה מחברות שגרות קרוב אלייך ושומרות שבת לאיך להנות מהשבת ולהנות ממנוחת הנפש האמיתית שיש בה. במקום לראות את הנתק כדבר שלילי תראי אותו כהזדמנות לכבות את רעשי הרקע ולהתחבר לבורא עולם.
יש משפט של החסידים שלסחוב חבית של מים זה כבד, אבל כשצוללים בתוך המים יש אפילו יותר מים מעלייך וזה כיף, ככה מי שלוקח דבר קטן פה ודבר קטן שם אכן אוסף חלקים של קיום התורה שנמשלה למים, אבל מי שצולל בתורה וחי על פיה בשמחה נהנה יותר מכל אחד אחר. באיחול שתהיי מאושרת

זה בסדר לא לשמור מצוות וזה בסדר להרגיש לא בנוח כשאת מפסיקה לעשות משהו שאת רגילה אליו, במיוחד כשזה בהיבט הדתי.

דת היא אמונה משמע "ללכת נגד הדת" זה ללכת נגד מה שאת מאמינה בו. מה שאת חווה זה דיסוננס קוגנטיבי, בפשטות - ההתנהגות שלך מנוגדת לאמונות או דעות שאת מחזיקה בהן.

לפתירת דיסוננס קוגנטיבי יש 2 אפשרויות:
1. שינוי ההתנהגות
2. שינוי הדעה

שינוי ההתנהגות הוא בשמירת השבת.

שינוי הדעה או האמונה קצת יותר מורכב.
את מאמצת דעה חדשה לגבי שמירת השבת או חוזרת לדעה שהחזקת בה עד כה.

זה לא אומר שאת מפסיקה להאמין בדת ככלל ובקיום של האל. זה לא אומר שאת מורידה מהערך האובייקטיבי של שמירת שבת. והכי חשוב, זה לא הופך אותך לבן אדם פחות טוב.

בסופו של דבר, הכי חשוב שאת בן אדם טוב ושטוב לך. תגדירי לעצמך מה אומר בשבילך להיות כזו ועל פי זה תחליטי איך את פותרת את התנגשות הערכים הפנימית שלך.

:)

ה' יצילנו מדעות כאלה^

שלא תבין לא נכון חבר, אני מכבדת דתות ודעות של אחרים.
עם זאת, דעתי נשארת כמו שהיא - לא דת היא שעושה בן אדם טוב והחוסר כבוד שלך היא דוגמא מצויינת לכך.

שמור על עצמך :)

לדעתי את פשוט עוברת ניסיון די קשה לשמור שבת זה לא דבר פשוט ואני מאמינה שיש מלא דרכים להתגבר על זה ולמצוא חיזוקים בכל מיני מקומות ואנשים אבל זה כבר תלוי בך. כמה חשוב לך לשמור והאם את מוכנה להשקיע כדי להתגבר על זה? או שאת מעדיפה למצוא סיבות להצדיק את זה שהפסקת כדי להיפטר מרגשות האשם ולהמשיך הלאה
אגב אני ממש לא שופטת גם לי היו מחשבות דומות אני רק מציגה את זה איך שזה

^^^^ עם מלוא הכבוד אני נאלץ לחלוק, עבור אנשים רבים המקיימים מצוות אין הדת מהווה אמונה אלא מערכת חוקים שנובעת ממקור סמכות מצווה שהתאמת כנכון, כלומר יש להם ידיעה על מציאות ה' ולא אמונה, האמונה היא בשכר ועונש.
את צודקת לחלוטין בעניין היציאה מהדיסוננס הקוגניטיבי אבל כמו שיש נטייה ברפואת הגוף להשתיק סימפטומים עם מוצרי פארמה רווחיים ולא לפתור את שורש הבעיה, כך גם בבריאות הנפש, ובהקשר הזה ניתן להחליף את מושא הדיסוננס הקוגניטיבי לכל פעולה אחרת ולהמחיש את הבעייתיות שבגישה הזו, לדוגמא: אדם מרגיש דיסוננס קוגניטיבי בעקבות רציחות שביצע אז יכול להפסיק לרצוח ואז הפער יהיה רק על העבר ולא מאז והלאה או שהוא יכול פשוט לשכנע את עצמו שזה בסדר, כמו שאת ניסית לשכנע אותה. השאלה המהותית שעולה היא האם הפעולה שיוצרת את הדיסוננס היא טובה או רעה. ובהקשר הזה מי שירצה לטעון שזה סובייקטיבי וכל אחד והאמת שלו יצטרך לתרץ למה לרצוח זה לא טוב אם זו האמת של הרוצח. בנוסף אני רוצה לראות פיזיקאי שמגיש תזה לא קשורה למציאות ויטען שמגיע לו על זה פרס נובל בטענה שזו האמת שלו (אין דבר כזה אמת של מישהו, זו המצאה של קורבנות הדיסוננס הקוגניטיבי).
כך שגם אם יצא האדם מהדיסוננס הקוגניטיבי יכנס לקבוצה חולה בהרבה של פסיכופתיה (מחלת נפש שמתאפיינת בין היתר בחוסר אכפתיות לסבלו של האחר), כך שברח מהארי ופגע בדוב.
לילה טוב.

ההשוואה שלך בין רצח לקיום מצוות קצת אבסורדית.

הטענה שרבים רואים את הדת כמערכת חוקים לא אומר שבני אדם לא יכולים לפתח את ה"אני מאמין" של עצמם. איש באמונתו יחיה.

אני לא משכנעת אותה לעזוב או להתרחק מהדת, אני כן אומרת שהרגשות האלו טבעיים לחלוטין. הבעתי את דעתי ומפה הבחירה היא רק שלה.

ובכלל, הנסיון שלך (אמנם בחירת ניסוח מעניינת) להמעיט מערך של טיפול פסיכולוגי ולהפחיד בהשלכות של פסיכופתיה נועד אך ורק כדי לחזק את העמדה שלך ללא ביסוס אמיתי.

דרך צלחה אדוני

^ זה הקטע שלא אנחנו קובעים את החוקים, אלא מי שאמר והיה העולם. הרי תורה - זה לא ניחושים שלנו, אלא מה שמשה רבנו הוריד מהקב"ה וכל עם ישראל שמע את אלוקים מדבר עם משה.

אין דבר כזה "איש איש באמונתו יחיה".

והוא השווה את זה כי שניהם לא חוקיים על פי מי שאמר והיה העולם.

שוב, זכותו של כל אדם להאמין במה שהוא רוצה.

מקווה שתמצאו מקום בלבכם לאנשים שונים מכם :)

לא חייב רצון כדי לעשות משהו שחובה לעשות.
אבא משלם ארנונה, הולך לעבודה, משלם מס הכנסה ושאר מיסים ועוד מלא דברים למרות שהרצון שלו לעשות אותם הוא 0


אל תעזבי את אבא שבשמיים "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך" בורא עולם כתב בתורה.
גם אם קשה עושים, כי הרי קשה יש רק בלחם וגם את זה אוכלים.

^ אם אין, עדיין צריך כי יש חובה, אבל מלכתחילה כן צריך רצון ובשמחה: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ *בְּשִׂמְחָה* *וּבְטוּב לֵבָב* מֵרֹב כֹּל. וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ" (דברים כח, מז-מח).

כל הקללות הנוראות האלה על זה שלא עובדים השם בשמחה. וכל כך למה? כי זה להתייחס לקב"ה כמו לאויב חס ושלום, כאילו הוא סתם "מטריח" אותנו במצוות האלה שהוא צוה עלינו (כאילו שהן לא לטובתנו). לכן כעונש הקב"ה שולח אויב אמיתי שנעבוד אותו ואז נרגיש מה זה לעבוד אויב באמת.

שולח משהו שכתבתי בשאלה על שבת פעם:)

"שבת זה הקשר בינינו לבינו זה המתנה הכי טובה בעולם איך אפשר לזרוק אותה לפח? (מלבד זה שזה כרת שלא נדע)
במקום לחלל את השבת תמלאי אותה בדברים שאת אוהבת את תראי שזה היום הכי מאושר וההתעלות הרוחנית וגם הגשמית של השבוע
ממליץ להכניס בשבת: שירי קדושה עם המשפחה ולבד בחדר, תפילות בבית כנסת, התבודדות לבד עם בורא עולם (יכול להימשך גם שעות בהנאה ובדביקות), לימוד תורה איזה נושא בתורה שאת אוהבת, מאכלים טובים המאכלים שאת הכי אוהב להשקיע בזה בשביל השבת, סעודה ארוכה דיבורים עם המשפחה שירים בסעודה הכל בנחת דברי תורה.. יציאה לטייל לראות את הנוף שהשם טבע ובאמת שבשבת הכל נראה יפה יותר משהו מיוחד הכל זורח רואים את השם בבריאה. לישון טוב וכו..
צריך להבין אנחנו זה כמו זוג אוהבים שבאמת אוהבים כל כך אחד את השני אבל מה לעשות יש את מירוץ החיים והם קבעו ברזל יום אחד בשבוע בו הם נחים ומחזקים את הקשר ביניהם שהקשר חלילה לא יאבד... זה בדיוק השבת בורא עולם אוהב אותנו "אהבת עולם" אהבה אינסופית וכך גם הנשמה גם אם אנחנו לא מרגישים "שחולת אהבה אני"!! ויש להם צער וגעגוע עצום מאוד אחד לשנייה.. לכן בורא עולם נתן לנו את המתנה הכי גדולה ושבת שמה בה אנחנו חוזרים לארמון המלך מתענגים במאכלים ובדברים ערבים ומתקשרים אל אבא שלנו סוף סוף פעם אחת בשבוע... איך אפשר לרצות לוותר על הדבר הכי גדול הזה גם שקשה? כמה צער זה יעשה לנשמה ולאבא שלה.. היום היחידי בו הם מתקשרים וחוזרים להיות ביחד יאבד.. צריך להפך למלא את היום הזה בקדושה ובדברים משמחים ובע"ה נזכה להרגיש עוד בעולם הזה בשבת מה זה מעין עולם הבא ומה זה "ואני קרבת אלהים לי טוב" אמן ואמן.
לא צריך לקנא באלו שלא זכו שמור שבת להפך צריך לרחם עליהם על כך שאין להם יום בשבוע של מנוחת הנפש בו היא חוזרת לקירבה אליו יתברך ונטענת מחדש אל כל השבוע.. להתפלל עליהם שיזכו לשמור את השבת ולהרגיש מה זה באמת שבת."