למי שיש זמן לקרוא ולענות אשמח שתכנסו

בקיצור הסיפור מתחיל בכיתה ז, אני עליתי מהיסודי לחטיבה , לא הכרתי כמעט אף אחד מהכיתה והייתי בלחץ כי הפרידו אותי ואת חברה שלי כתות, בסופו של דבר כביכול הייתה לי שם חברה אבל היא תמיד התנהגה אלי מוזר כאלו אני משרתת שלה ופעם אחת משהו התנגדתי כי לא רציתי להיות חברה שלה והיא אמרה עלי כל מני שמועות וכמעט כולם בכיתה אמרו שהשתנתי לרעה , מאז עברה שנה הרגשתי כל כך רע לא הייתי אומרת דכאון אבל אני הרגשתי לבד אני באמת לא זוכרת כמעט כלום מאז כאלו הכל נמחק לי בזיכרון וטוב שכך. ואז עליתי לכיתה ח שם הכל יותר השתפר מצאתי שני חברות ממש טובות שלא שפטו ולא הייתה להם מטרה של לרכל או משהו אלה באמת להיות חברות , אבל אני עברתי בית ספר בכיתה ט כי אח שלי למד שם ואני רציתי להתחיל מדף חדש להכיר אנשים מאפס ולא אנשים שריכלן עלי . בקיצור התחילה המלחמה ועברתי עוד בית ספר למפונים ושם יש כמעט את כל הבית ספר הישן שלי כולם הכירו את אחד השני ורק אני הרגשתי שאני לא קשורה לכלום כאלו אני סתם שם וזה עכשיו אני רוצה לעבור עוד בית ספר כי אני עוברת עיר אבל זה קשה לי אני לא מבינה למה אנשים לא רוצים לדבר איתי כאלו אני באמת נחמדה אני מדברת עם כולם ואז בסוף אף
אחד לא מדבר איתי ואני לא מבינה מה הבעיה בי ועכשיו אם כל מה שקורה במדינה וכל הלחץ הזה וגם העברת בית ספר ואני בלחץ על לעבור בית ספר ויש לי עכשיו הרגשה של עצב כי אני באמת לא מבינה למה לא רוצים לדבר איתי אולי כי אני שקטה? אבל הרבה בנות שקטות ומדברים איתם ..