למה לאנשים כלכך קשה להיפרד מבני הזוג שלהם גם אחרי שהם מתחילים לפגוע בהם?

קושי לשחרר

אני נשארתי עם בן אדם כלכך רעיל מכיוון שאהבתי אותו כלכך שלא יכולתי בלעדיו אבל היום אני במקום יותר טוב עכשיו ואני לא איתו בקשר

כי מאמינים שיהיה יותר טוב מנסים להוכיח לעצמך שכל האהבה הזאת לא הייתה חד צדדית כל הזמן הזה לא יודעים איך להתנתק מהבן אדם שאתם אוהבים כלכך

אני אישית לא הייתי מסוגלת לעזוב כי כבר ננעלתי,
כשרק התחלנו לדבר הוא הציג את עצמו בדרך כזאת של בן אדם מושלם ומצחיק והוא אהב אותי בלי סוף ובשניה שקצת התרגלתי לכל הטוב הזה הוא נהיה שטן,
ולא הייתי מוכנה לוותר על הזוגיות כי מבחינתי אני הייתי בטוחה שקיים בו גם טוב כי הרי עד לא מזמן הוא היה מושלם אליי נכון? אז זה אומר שהטוב הזה עדיין קיים בו והוא מסוגל לחזור להיות כזה,
ככה חשבתי, ודיברנו אלף פעם, וחיכיתי שהוא יבין שמה שהוא עושה פוגע בי ויתחרט, ו-וואלה סחבתי את הקשר הזה שנה יותר ממה שהוא היה אמור להיות, אם היה לי שכל הייתי בורחת אחרי 4 חודש. נאחזתי בזכרונות הטובים ובתקווה שהוא יחזור להיות מה שהוא היה וזה לא קרה, אהבתי אותו או יותר נכון אותו של ההתחלה, כל דבר קטן "טוב" שהוא עשה הייתי ננעלת עליו מחדש כי ככ רציתי את זה. נגיד פעם בחודש כשהוא היה קורא לי בשם חיבה הייתי מתמלאת כולי פרפרים ומחכה כבר לפעם הבאה שהוא יקרא לי ככה. כל שיחה שלנו מחדש הוא אמר שישתנה וזה לא קרה, רק כשנפרדנו הוא באמת כתב לי מגילות שבהן הוא באמת הראה נכונות להשתנות אבל כבר היה מאוחר והלכתי

משכנע אותך שאת אשמה בזה
משכנע אותך שאת לא יכולה בלעדיו ואין לך חיים בלעדיו
משכנע אותך שלא קרה משהו עד כדי כך גרוע ושזה לא נורא ואפשר לתקן
מתחנן אלייך להישאר, בוכה, מאיים לפגוע בעצמו, נשבע שבחיים לא יעשה את זה שוב ושיעשה בשבילך הכל
מבטיח הבטחות שווא (אני אשתנה בשבילך, אני אלך לטיפול פסיכולוגי, זה בחיים לא יקרה שוב...)
אפשר להמשיך ככה שנים

ספוילר לכל מי שצריכה- זה לא אשמתך והוא לא ישתנה.