מישהו עשה פה בגרות בסיפור התיק השחור יכול לקרוא את מה שכתבתי?

זאת עבודה לכתוב מנקודת מבט של הילד וזה צריך להיות עמוד וחצי
זה בסדר לדעתכם?

היום אני ואבא שלי הלכנו למסעדה במסגרת הסדרי הראיה. מאוד התגעגעתי אליו אבל זה לא נראה כזה הדדי. הגענו למסעדה ואבא הציע לי לבחור שולחן אבל הוא כבר הקדים אותי והציע לשבת מול הטלוויזיה אז התיישבנו מול הטלוויזיה. הגיעו התפריטים ורציתי רק קולה לא היה לי תיאבון.
אבא הזמין לי חומוס אמרתי לו שאני לא אוהב, אבל הוא בכלל לא התייחס לאמירה שלי. היה לי מאוד משעמם ציפיתי שהפגישה שלנו תהיה אחרת שיהיה לנו לפחות משהו אחד טוב אחרי כל הדברים שקרו בזמן האחרון. הייתי שקוע בטלוויזיה הייתי עייף כל כך. אבא היה נראה מותש, הוא היה שקוע בקריאת העיתון שהיה מונח על השולחן מלפנינו.
המנות הגיעו אני לא התלהבתי אבל אבא כן הוא אכל ממש מהר כאילו הוא ממהר לסיים את הפגישה שלנו.
הוא שאל אותי למה אני לא אוכל, אבל הרי אמרתי לו מקודם שאני לא אוהב. טעמתי עם המזלג קצת כדי שלא יכעס אבל הוא כעס יותר כי ככה לא אוכלים חומוס לטענתו, ניסיתי לרצות אותו אז לקחתי חתיכה קטנה מהלחם וטבלתי קצת בחומוס, מיד שתיתי מהקולה כדי להעביר את הטעם והמרקם המגעיל.
אבא סיים לקרוא את העיתון אז הוא קם להביא אחד חדש כדי לא לפתח שיחה איתי.
לפתע ראיתי את השכנה שלי היא נופפה לי לשלום, אבא שאל מי זאת הסברתי לו שזאת שכנה שלי וגם מורה בבית הספר שלי. אחר כך הוא שאל אם אני רוצה להזמין משהו אבל שום דבר לא מוצא חן בעיניי במסעדה הזאת. הטלפון של אבא צלצל ובין השורות שמעתי אותו אומר עוד עשרים דקות מקסימום אני חושב שהוא מתכוון לפגישה שלנו אבל זה מה משנה גם ככה אין בינינו שיח של משפחה. הוא קם מהשולחן יצא מהמסעדה ואמר לי לשמור על התיק השחור שלו, ניסיתי לראות מבעד לחלון על מה הוא מדבר , פתאום אבא עצר במקומו והוא הכניס את הטלפון מיד הזדקפתי וכשאבא חזר למסעדה לקחתי עוד חתיכה קטנה של פיתה וטבלתי כדי שלא יחשוב שלא אכלתי. שוב הטלפון של אבא צלצל הוא אמר שהוא לא יכול לדבר וגם רבע שעה מקסימום, הוא התכוון לפגישה שלנו? אבל הוא בכלל לא היה ב5 הדקות האלה שעברו הוא הרי רק מחפש ללכת ממני. עניין אותי מאוד למה הפעם אבא לא יצא לבחוץ לדבר בטלפון.