מי צודק בוויכוח, אני או אבא שלי?

הוא לא צריך להעניש אותך רק ניסית לעזור לו

את

שואל השאלה:
הוא אומר שזה נחשב להתחצפות

אבא שלך צודק

שואל השאלה:
אנונימית שמעלי, צודק לגבי הספר או העונש?

לגבי שתיהם

חד משמעית את

שואל השאלה:
וואי, הייתי בטוח שאני, תודה ואני אנסה להתנצל בפניו, לא משנה מה אני עושה בסוף אני נכשל בכיבוד הורים ואני כן משתדל ואבא שלי קשוח ולא מוותר לי

בשולחן ערוך כתוב כך:
ראה אביו שעבר על דברי תורה, לא יאמר לו: "עברת על דברי תורה". אלא יאמר לו: "אבא, כתוב בתורה כך וכך", כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והוא יבין מעצמו ולא יתבייש.

מלבד זה, הרבה פעמים יש משקל מאוד משמעותי לדרך שבה הדברים נאמרים.
יכול להיות שאנחנו אומרים משהו נכון אבל אומרים את זה בצורה של ביקורת או בנימה מתנשאת, וזה לא טוב, כי כיבוד הורים זה לא רק מה אנחנו עושים למענם אלא איך אנחנו מתייחסים אליהם, צריך שכל הזמן השדר יהיה של כבוד גדול.

ובכלל, יש דברים שהם לא באחריותנו.
לא על כל דבר צריך להעיר.

לא צדקת, אבל לדעתי לתת על זה עונש, זה מוגזם, לכולנו יש טעויות, זה לא שהחצפת בכוונה, למרות שלהגיד לו ישירות "זה מבזה את הספר" זה, בהחלט, לא מכבד. על אל תשמור לו טינה, קבל את זה באהבה מאת ה', זזה מכפר עוונות וזה מה שאתה צריך.

שואל השאלה:
^ תודה אנונימי, אני לא אשמור לאבא שלי טינה ולמרות שהוא קפדן אני לא שונא אותו (למרות שאני כן חושב שהוא מגזים) אם באמת עשיתי עוון וזה מגיע לי (אבל רק אם באמת) אז שיעניש. ויוסלה תודה גם לך אבל אני לא יודע להביא את המקור לכל דבר ככה מיידית בעל-פה

אני

הקב"ה יודע שאנחנו בני אדם ואנחנו לא יודעים הכל בבת אחת ולכן אנחנו טועים.
לכן הנכון הוא ללמוד מהפעמים שטעינו ולתקן לפעמים הבאות.
אין ציפייה שנדע את כל התורה בעל פה בבת אחת.
לומדים כל הזמן עוד קצת ועוד קצת, משתדלים ליישם,
עושים טעויות, נופלים, קמים, מתקנים, וכן האלה.

במקרים שאנחנו לא יודעים מה נכון לעשות,
כדאי לעצור רגע ולשאול את עצמנו מה יהיה נכון יותר.
כתבתי למעלה עיקרון מנחה בנוגע לכיבוד הורים -
החשוב ביותר הוא שכל הזמן נלך בתחושה שהם אנשים מכובדים בעינינו,
ולא משנה מה שהם יעשו.
הרי אם זה היה מישהו אחר שיושב במטבח וקורא תהילים,
כמו רב חשוב שאתה מכבד ומעריך, או כל דמות שתבחר,
יתכן מאוד והיית נמנע מלהעיר, גם אם אתה משוכנע שלא נכון לקרוא תהילים במטבח. כי אני מכבד אותו ולא שייך שאני אעיר לו.

אז ככה גם מול ההורים שלנו.
ברור שזה יותר קשה, כי אנחנו חיים עם ההורים שלנו
ורואים אותם בכל מצבי החיים, כך שהקרבה הזאת יכולה לטשטש את הכבוד.
ובכל זאת, העבודה הפנימית שלנו היא לכבד אותם.

אם המטבח נקי וזה מה הבעיה לקרוא שם?

וכן, זה התחצפות, בעיתי לענות לאבא ככה

יש דרכים להוכיח את אבא אם רוצים.. אי אפשר ככה לחלוק עליו ולסתור אותו
יש דרכים

אבא שלך צודק.
גם אם אבא שלך טועה בדבר מסויים, אסור להוכיח אותו, ואם אתה רוצה כדי שהוא לא יטעה בפעם הבאה, תגיד לו בנועם ובחיוך. אם הוא לא מקבל את דבריך, שאל רב.
ובינתיים, לך להתנצל ותכין לו מאכלס שהוא אוהב כדי לפייסו.

^ זה לא שבכלל אסור להוכיח, יש דרך, כמו שכתבו פה למעלה. הרי מצות התוכחה היא אפילו תלמיד לרב (בבא מציעא לא ע"א).

^ אתמול בדיוק למדתי את זה :)

^^זה מה שאני אמרתי.
שיש דרך להוכיח, בנועם, ובצד ובשקט עם חיוך, כך צריך.