עזרה בתנך מה הפירוש של רשי או רמבן או כל פרשן אחר לאיסור הריגה בשגגה ובמזיד

מה הספר, פרק ופסוק?

שואל השאלה:
לא כתוב...

לא כתוב לך מאיזה ספר את לומדת?

שואל השאלה:
זה עבודה וכל אחד בחר מצווה לעשות עליה את העבודה

בראשית פרק ט:
ה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:
ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:

פירוש רש"י:
(ה) ואך את דמכם -
אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו:
לנפשותיכם -
אף החונק עצמו אף על פי שלא יצא ממנו דם:
מיד כל חיה -
לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהן, שנאמר (תהילים מט יג) נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות:
ומיד האדם -
מיד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש:
מיד איש אחיו -
מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג, אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל, שאף השוגג צריך כפרה, ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו.

כמו שדרשו רבותינו ז"ל:
והאלוהים אנה לידו במסכת מכות (י ב) הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד וכו':

(ו) באדם דמו ישפך -
אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי בצלם אלוהים


פירוש רמב"ן:

(ה): דמכם לנפשתיכם -
דמכם נפשותיכם, כלומר דמכם שהוא נפשותיכם, כדרך לכל כלי המשכן (שמות כז יט), וכן השלישי לאבשלום (דהי"א ג ב).
ויש לפרש את דמכם לנפשותיכם בנפשותיכם, כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא (ויקרא יז יד), וכמוהו וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה (שם ז כו), פתרונו בעוף או בבהמה:

והנכון שיאמר הדם שהוא לנפש בכם אדרוש. הגיד כי הדם הוא הנפש, ורמז כי על שופך הנפש הוא מחייב מיתה, לא על דם האיברים שאין הנשמה תלויה בהם. ורבותינו (ב"ק צא ב): דרשו בו הורג את עצמו, את דמכם מנפשותיכם אדרוש:

מיד כל חיה אדרשנו -
תמה אני, אם הדרישה כמשמעה, מיד החיה כמו מיד האדם להיות עונש בדבר, ואין בחיה דעת שתיענש או שתקבל שכר. ואולי יהיה כן בעניין דם האדם לבדו, שכל החיה שתטרוף אותו תיטרף כי גזרת מלך היא, וזה טעם סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו (שמות כא כח), ואיננו להעניש את בעליו בממון, כי אפילו שור המדבר חייב מיתה (ב"ק מד ב). וציווה כן בבני נח כבישראל:

(ו): ויהיה טעם שופך דם האדם -
כל שופך, בין חיה בין אדם, והנה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים:

ויתכן שיהיה טעם "מיד כל חיה", שתהיה הנקמה בשופך הדם מיד כל חיה, כמו כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה (ישעיה מ ב). ואמר, אך דמכם אדרוש ואנקום אותו ביד כל חיה, כי אשלח ברוצח כל חית הארץ ואשלח בו גם האדם ולא ינצל מידם, וכמוהו מכל צוררי הייתי חרפה (תהלים לא יב): מידם, זה חלק אדם רשע מאלוהים ונחלת אמרו מאל (איוב כ כט):
ואולי הדרישה מיד החיה היא שלא תטרוף האדם, כי כן שם בטבעם.

וסוד העניין, כי בעת היצירה נתן לאדם את כל עשב זורע זרע ואת כל העץ אשר בו פרי עץ לאוכלה, ונתן לחיה את כל ירק עשב לאוכלה, ואמר הכתוב (לעיל א ל): ויהי כן, כי הוא טבעם ומנהגם. ועתה כאשר אמר באדם שישחוט הבעלי החיים והושם בטבע או במנהג שיהיו בעלי החיים זה לזה לאוכלה, הוצרך לצוות שיהיו שאר בעלי החיים לבני אדם טרף לשיניהם, והם ייראו מהם ולא יטרופו בהם. ואמר ואך את דמכם לנפשותיכם, לרמוז כי לא ידרוש דם חיה מיד חברתה, אם כן נשאר בהם לטרוף זו את זו:
וזה טעם הזכירו איסור שפיכת דמים בכאן מפני היתר השחיטה שהיה המנהג לשפוך דם, כי על דעת רבותינו (סנהדרין נו ב): כבר הזהיר אדם הראשון בזה, אבל מפני השחיטה הוצרך לומר התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם שיהיה אסור לכם ולכל החיים שלא יהיה להם טבע לשפוך אותו:

רמב"ן על איסור לא תרצח בעשרת הדיברות:
הרמב"ן מסביר את הקשר של איסור לא תרצח לחמש הדיברות הראשונות, שכוללות אמונה בה' וגם כיבוד הורים.
שמות פרק כ:
(יב): לא תרצח. אמר, הנה צויתיך להודות שאני בורא את הכל בלב ובמעשה, ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה, אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה,

שואל השאלה:
תודה רבה