חבר שלי אמר משהו טיפה מעליב מחוסר טאקט ואני לא יודעת איך להרגיש לגבי זה

היינו אצלי ודיברנו על ימי הולדת ואז הוא אמר את המשפט "חח אשכרה אף אחד לא עשה לך סטורים ליום הולדת" (יענו העלה לי ברכה)
והעניין הוא שזה נכון.. בחטיבה הייתי נורא ביישנית והכרתי רק איזה 2 אנשים מהכיתה, והשנה כשעליתי לכיתה י (לתיכון רחוק יותר לא עם אותם אנשים שהיו איתי בחטיבה) באמת עשיתי שינוי והשתלבתי יותר כי נהייתי פחות שקטה. אז אמנם אני מכירה הרבה יותר אנשים בהשוואה למה שהכרתי פעם, אבל אני עדיין לא מכירה כמעט אף אחד מהשכבה שלי, ואין לי הרבה חברים בכללי מחוץ לבית ספר, נגיד בחגים כמו עצמאות או כיפור אני לרוב בבית כי אין לי עם מי לצאת. לפעמים זה מבאס אותי, לא בגלל שזה מפריע לי איך שאני עכשיו, פשוט כי אני מרגישה עלובה שאני לא מכירה אף אחד.
חבר שלי מכיר את כולם בשכבה וגם מבתי ספר אחרים והוא נורא אהוב ויש לו את הקבוצת חברים שלו שהם איתו מאיזה כיתה ד.
אני תמיד מרגישה רע עם עצמי שאין לי הרבה חברים, כי אני מרגישה אוטומטית בן אדם רע או לא נעים.
טיפה העליב אותי שהוא אמר את זה ושיקרתי ואמרתי לו שעשו לי אבל פשוט לא העלתי את זה לסטורי שלי, כי התביישתי שזה נכון.
אני תמיד מרגישה שהוא יותר מידי טוב בשבילי ואני לא מבינה למה הוא איתי בכלל.
איך לא להעלב ממה שהוא אמר ולא לתת לזה להגיע אלי?