דעתכם על אנשים חסרי חברים בבית ספר שתמיד אין להם עם מי להיות?

אני פשוט לא כל כך שמה לב אליהם כי הם לא בקבוצת חברים שלי
לפעמים קצת מרגישה רע בכנות

שואל השאלה:
יופי תודה כי חשבתי שככה כולם מרחמים עלי פתאום
אני רק נקלעתי לסיטואציה כי אני מנסה למצוא חברים איכותיים ואני פשוט לא מוצאתת

באסה להם עם הם סבבה הייתי מנסה להתיידד איתם

אני הייתי מנסה להתידד איתם, בדרך כלל זה לא מבחירה שלהם.

אני בסדר גמור ואני בחרתי להיות ככה

אני קצת דומה לך
יש לי אבל חברות פשוט לא קשר ממש חזק כזה
אני לא ממש יודעת להגדיר את המצב שלי

*יודעת

תלוי מי

מזדהה. יש לי חברים, אבל מעטים וגם המעטים לא קרובים אליי כל כך. אז הרגשתי הרבה פעמים מאוד בודד בבית ספר, במיוחד בשנים הראשונות שלי בחטיבה.
אני מרגיש רע על זה כי אני מבין איך זה מרגיש.

באסה להם

יש לי ילדה כזאת בכיתה
אני תמיד רוצה לגשת לדבר איתה
כי מהמעט שאני מכירה אותה אני יודעת שהיא חמודה ממש ויש לנו המון במשותף
אבל זה מלחיץ אותי שהיא תחשוב שאני צבועה
הרי כבר שנים היא לבד כל הזמן
יושבת בשקט

שואל השאלה:
תגשי תגשי למה צבועה את נשמעת ממש נחמדה^

^בכיתה שלנו זה הולך בצורה קצת מוזרה..
לכל אחד יש את החברים שלו
ושם זה נגמר
אז אם אתה פתאום ניגש לדבר עם ילד אחר זה מוזר כזה

שואל השאלה:
אה לא גם אצלי זה ככה תאמת
אני בשאריות שבלי קבוצה כי אני ליטרלי לא רואה את עצמי מתאימה לאף קבוצה
אבל את יכולה לצרף אותה לקבוצה/ אם את לא בקבוצה להיות בזוג איתה (זוג בקטע החברי כמובן)

אני אחד מהאנשים האלו שהייתי (ישבתי כל הזמן במדרגות גדולות בחוץ),
שזה אנשים שהם מיוחדים שלרוב הם מאוד שונים מהשאר והרוב לא הולכים עם האגו כמו כל השאר האנשים שיש להם "מלא חברים", והרוב זה מאוד תלוי גם במה עובר אצלם מבחינה פסיכולוגית בחיים, אבל תמיד אפשר להכיר את הבן אדם וגם במקרה הכי טוב להפוך להיות חבר הכי טוב של אותו בן אדם או אפילו מעבר :)

לפעמים אני מרגישה קצת רע, אני מנסה לדבר עם חלקם אבל זה במקרים שלי לרוב או שקשה לדבר איתם, השיחה פשוט לא זורמת ואין חיבור בינינו, או שאני מנסה להתחבר והצד השני לא מראה עניין בכלל
אז אין לי ממש דעה, זה מאוד תלוי בכל אחד, אין לי דעה כללית עליהם אבל

לא יודעת, אצלי היו כמה כאלה אז עכשיו הם פשוט חבורה

תלוי. יש המון סוגים של אנשים כאלה. יש אנשים שהם הסיבה, יש אנשים שפשוט נקלעו לסיטואציה, או שאין להם כישורים חברתיים טובים, ויש אנשים שאוהבים להיות לבד.

אותי מעניינת מה הסיבה שזה קורה.
אם זה כי הם נמנעים בכוונה
או שהם משדרים שוני כזה גדול שאחרים לא מנסים להכיר אותם

מרגישה רע בשבילה כי הייתי במקום הזה

^אני כזאת והסיבה היא שאני בן אדם חסר סבלנות ויש לי חברים מבית ספר אחר, אני מעדיפה שחברים שלי לא יהיו כאלו קרובים אליי כדי להמנע מריבים בגלל קרבה תמידית ולהמנע מלפגוע באנשים. וגם כי אני אוהבת את המרחב האישי שלי ולהיות לבד בעניינים שלי.
אני נפגשת עם חברות שלי אבל לעיתים קרובות. פשוט מעדיפה לא להיות מאותו בית ספר מחוויה אישית שלי שבבית ספר קודם שהייתי בו אז היו לי הרבה חברים וכשניתקנו קשר זה היה ממש תחושה איכס לעבור לידם כל בוקר

אישית בתור אחד שהוא כזה ולא היה לו חברים בבית ספר (השנה סיימתי לימודים) אני הייתי מסתכל על ילדים אחרים במצב שלי והייתי נורא מרחם עליהם ומרגיש רע
כי ראו כמה זה משפיע עליהם נפשית, אני רגיל לזה כבר כי אני ככה כל החיים שלי וזה לא כיף לי אבל זה משהו שמכירים אותי בו כי אני בבית ספר שכולם מכירים אחד את השני מהיסודי ואפילו מהגן
והכי גרוע זה כשהם משיגים כביכול חברים כי איזה מקובל פונה אליהם ו"מציל" אותם וזה גורם לך להרגיש חרא כאילו לי לא מגיע שיצילו אותי? אז זה מה שאני חושב על ילדים כאלה בעיקרון
אני חושב שמקובלים חושבים עלינו לרוב דברים לא טובים כי בתכלס יש סיבה שלא פונים אלינו או לא מדברים איתנו
אצלי זה המראה בעיקר אצל אנשים זה יכול להיות האישיות או התחביבים

לא שמה לב אליהם אבל אין בעיה איתם

עזבי אותך מהצביעות פה
לאף אחד לא אכפת מהם
אני הייתי אחד מהם

לי אין_._
אני חושבת שכל אחד היה רוצה חברים

בתור ילדה רגישה ברוך ה'
שמתי לב לכולם בכיתה שלי, אף אחד לא היה נראה לי אאוטסיידר וכולם בגדר חברים שלי. ישבתי איתם דיברנו וכו
לא ראיתי אותם שונה אלא כהזדמנות להתחבר ולהכיר אם גם לי לא היה מה לעשות

שואל השאלה:
אוהבת אותך :)^

3> בחזרהה

^^ גם אני אותך

וואלה עושים מעשה חכם כל החברים יוצאים נחשים בסוף אז עדיף הלבד תמיד

בתכלס לאף אחד באמת לא איכפת אבל אם נגיד הם יתחילו להידחף נגיד לחבורה אז זה ממש מעצבן ואז מתחילים לרכל מלא על אותו בנאדם חחח

הייתי כזאת, ומה אני אגיד... זה לא שאני עכשיו מרחמת עליהם וזה אבל בתור מישהי שהייתה במקום הזה לא מבחירה זה סבל יומיומי... אני מנסה להיות נחמדה אליהם ולחייך אליהם אבל לפעמים קצת קשה לגשת אליהם כי הם חושבים שעושים להם טובה וגם אני הייתי ככה, כשמישהי הייתה כזה באה אליי "את רוצה להצטרף אלינו/להיות איתנו/לשחק איתנו?" אני הייתי כזה "לא תודה" כי חשבתי שהיא סתם עושה לי טובה, היום אני מבינה שבאמת הייתה להם כוונה טובה לעזור לי להשתלב.

וואי חפרתי סליחה אמאלה

סתם שתדעו שיש כאלו שהם ילדים בלי חברים מבחירה שלהם , זה קשור הרבה לאופי
לא כולם מסכנים ובודדים

אני לא כל כך שמה לב אליהם כי הם לא בקבוצת חברים שלי
לפעמים קצת מרגישה רע בכנות כי הייתי כזו

שאני אחד כזה
אבל אולי עכשיו קצת פחות

שואל השאלה:
כן אני שונאת כשזה מרגיש כאילו עושים לי טובה^^^^
זה כמו שיצוותו שני אנשים ביחד אחד פופולרי השני בלי חברים וזה מרגיש כזה מאולץ וגורם לי להרגיש אפילו יותר גרוע ממקודם
עדיף לי כבר להיות לבד

אצלי בכיתה יש כאלה בלי חברות אבל יש לזה בדרך כלל סיבה, בהתחלה ניסיתי להתחבר אליהן ולהכיר אותן יותר טוב ולצערי הבנתי למה אין להן חברות..
יש גם כאלה ביישנים שאין להם מלא ביטחון עצמי, אבל אם תכירו אותם מקרוב הם יהיו ממש חמודים ואפילו רועשים פשוט בכיתה לא תמיד נותנים כאלה הזדמנויות אז לא מכירים באמת את הבן אדם..
זה לא בדיוק עונה על השאלה יש פה גם דברים לא קשורים אבל הרגשתי צורך להגיד