אז ניסיתי לכתוב משהו..

לפעמים, החיים לא מאירים לך פנים
זה מצב קצת קשוח, לא הכי מרים.
כל אחד מקבל את זה אחרת
אחד, מקבל את זה בדרך מבורכת
אומר שהכל מ-ה', ושיהיה בסדר
מעדיף לא להסתגר בחדר.

שני, מקבל את זה בדרך עצובה
הוא בוכה ובוכה, מאבד את יכולת החשיבה
מסתגר כל היום ונכנס לסוג של דיכאון
רק מנסה כל היום לישון
כי בחלום פשוט הרבה יותר טוב
הוא לא רוצה לקום בבוקר, לשלם את ה"חוב".

שלישי, מקבל את זה בדרך כעוסה
הוא מרגיש שזאת תקופה קצת עמוסה
מוציא את התסכול על כולם
והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם
הוא כועס גם על עצמו, אבל בעיקר על אלוהים
רוצה שהוא יושיע אותו, ולא יוציא מהכלים.

רביעי, מקבל את זה בדרך קצת שונה
הוא מקפץ ברחוב, כאילו זה לא היום הגרוע בשנה
הוא מחייך, למרות שזה כואב לו
כי הוא חושב שאם לא יגיד את זה בקול, זה לא באמת יקרה לו.
כזה הרביעי, טוב בלהכחיש
למרות שזה אותו מתיש.

חמישי מקבל את זה בדרך שגויה
פוגע בעצמו כאילו שזאת לא בעיה
הוא לא יודע שזה רק מחמיר את המצב
שבקצב הזה הוא לא יזכה לראות את פריחת החצב
הוא לא רוצה למות, אבל קצת מפחד לחיות
הוא לא מצליח את הטוב לראות.

לפעמים, החיים לא מאירים לך פנים
זה מצב קצת קשוח, לא הכי מרים.
כל אחד מקבל את זה אחרת
"יש בי קצת מהכל" אני תמיד אומרת
איזו דרך אופיינית לכם?
זה לא משנה, כי כך או כך צריך להמשיך להילחם.