מה הייתם מעדיפים להיות מודכאת רזה או שמחה ושמנה?

כשאני אומרת מדוכאת אני מתכוונת לדיכאון + חרדות + פגיעות עצמיות + בידוד חברתי ופשוט חיים שאף אחד לא היה רוצה לחיות!! סיוט פשוט סיוט!
וכשאני אומרת שמחה אני מתכוונת למישהי שהיא בתהליך שיקום מטורף שהיא ממש נהפכה בערך לבנאדם אחר! ברור שעדיין יש קשיים אבל אין מה להשוות בכלל! מלא חברות שכיף לי איתם רצח!! (כשלפני זה היה לי בערך רק לדבר לעצמי וגם את זה לא רציתי...)
ימים טובים ממש מלאים בשמחה וסיפוק!!
אז מה הייתם מעדיפים? תחשבו על זה ברצינות לא סתם כזה "ברור שהייתי רוצה להיות רזה...."