מה החרטות הכי גדולות שלכם? תשפכו

אין לי חרטות.
אין בזה טעם גם, אם עשית משהו שלא ניתן לשנות מה יעזור להתחרט? עדיף להשלים עם זה וללמוד לפעם הבאה.

כשהייתי בת 16 הפצתי על מישהו שהיה קרוב אלי שמועה. היא הייתה נכונה ברובה אבל הקצנתי את הסיפור כי הרגשתי רע עם החלק שלי בסיטואציה. וכי רציתי אהדה כי הרגשתי רע ממה שקרה איתי ואיתו וכי כעסתי על עצמי ועליו שנכנסנו לסיטואציה לא טובה. בחרתי להפיל את כל האחריות עליו ובכך גם לגרום לזה שכל החברים והמשפחה שלי התרחקו ממנו גם. עשינו משהו לא בסדר ובחרתי להתנער מאחריות ולזרוק הכל עליו ולתת לו להתמודד עם ההשלכות. זה לא שהוא היה בסדר, אבל שנינו לא היינו, והוא היה יותר בסדר ממה שהוצאתי אותו. זה אוכל אותי המון

בגדתי. הוא לא יודע. גם שיקרתי ועדיין משקרת לו הרבה בהמון נושאים והוא לא יודע. שונאת את עצמי על זה. בתהליכי פרידה כי אני יודעת שמגיע לו יותר ושאני צריכה הרבה עבודה עצמית לפני קשר רציני אבל אפילו על זה לא מצליחה להיות כנה אז אנחנו פשוט עדיין יחד. אפילו שחודשים אני יודעת מה נכון לעשות. מתחרטת על כל חוסר כנות ונאמנות שהיו בחיי. אבל מולו במיוחד. הוא אוהב אותי, אני חרא בן אדם

נתתי לאהבה הכי גדולה של החיים שלי למות בשביל להציל אותי

לסמוך על אמא שלי (דפקה לי שלושה שנים של לימודים על שיחת טלפון אחת)
לתת לאנשים ולחרדות להיכנס לי לראש
לתת לאנשים לנצל אותי
ואני יכולה להמשיך

שהלכתי לראות אותו גם אחרי שההורים שלי אמרו לי לא