ראיתי תסירטון של התצפיתניות ופיזית לא בא לי לעשות כלום יותר בחיים האלה עד שהחטופים יחזרו אני מרגישה כמו ב7.10 אחרי שראי-

שואל השאלה:
מה הקשר מי מדבר על האינטרס שלי אני מדברת מבחינה נפשית איך אפשר להמשיך את החיים זה בלתי אפשרי מבחינה נפשית

יואי שמעי שאני ממש מבינה אותך, מתי שחזרנו ללימודים זה פשוט נפל עליי בבום כזה, הייתי מדברת עם הפרו פלסטינים בטיקטוק כל הזמן הזה כשהיינו בבית ואז כשחזרתי פתאום מצאתי את העצמי סתם הולכת ברחוב ורואה את כל האנשים השמחים והכל "תקין" (אפילו שזה לא, כן?) ופשוט הייתי כזה מה- פאק-, הייתי מספרת להם מה קרה ביום הזה וכמה זה היה נוראי שזה היה ממש קשה לי לכתוב את זה ופשוט ריגשתי נורא

התשובה היא לא לשכוח להמשיך לנסות לחזור לשגרה אבל גם להמשיך להלחם להחזרתפ

יקרה,

שומעת מהמילים שלך תחושות של ייאוש וחוסר אונים.. אולי את מרגישה מתוסכלת, גם כלפי המצב הנוכחי, וגם מהאנשים שבסביבך שמצליחים "לשכוח" את מה שקרה.. מבינה כמה קשה זה לעכל את הסרטון של התצפיות, כמה המצב של החטופים ושל המדינה יכול לטלטל

אולי מתוך תחושות העצב והכעס, את גם מרגישה זרה או בודדה. הכאב נשאר איתך כמו ענן אפל, ואת לא מצליחה, או לא רוצה, להיפטר ממנו.

חוויה כזו יכולה להיות מציפה, ולא כדאי להיות עם תחושות אלו לבד. יכול להיות שפריקה של התחושות תעזור לך, האם יש מישהו שאת סומכת עליו ויכולה לשתף אותו בסערה שמתחוללת בך?

כמו כן אני מזמינה אותך, אם תרצי, לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית, אישית וללא שיפוטיות. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע. את יכולה להגיע אליו ישירות בווצאפ דרך המספר 055-9571399 או לפנות בצ'אט האנונימי בקישור המצורף לתגובה.

שלך,
מתנדבת סה"ר

שואל השאלה:
^ אני בסדר תודה