אבא שלי חזר מהמילואים סופית ואני ממש דואגת לו

וואו,
קודם כל אני רוצה להודות לך ולמשפחה שלך (למרות שהם לא יראו את זה) על מה שתרמתם למדינת ישראל , זה לא מובן מאליו וזה ראוי להערכה.
אני חושבת שמה שהוא עובר כרגע זה פוסט טראומה, אני לא פסיכולוגית אבל הוא כנראה מדחיק את הדברים הקשים שהוא עבר וראה, לפי מה שזה נשמע הוא מציף את עצמו בעבודה כי אם יהיה לו רגע אחד לחשוב על זה הוא יתמוטט והוא צריך להחזיק משפחה ותוך כדי לנסות להחלים מהטראומה הנוראית שהוא עבר.
לגביי אמא שלך כנראה שהמצב הזה מלחיץ אותה (וברור מאוד למה) והיא התחילה לעשן בגלל זה
בסופו של דבר כולכם עוברים את זה ביחד , אתם בבית והוא שם , וזה ברור לגמרי שתחוו ביחד איתו וביחד עם המון משפחות את הכאב והטראומה הזאת. אני חושבת שברגע שהכל יגמר ונוכל להגיד שהמלחמה הנוראית הזאת מאחורינו תוכלו ללכת ביחד כמשפחה לטיפול פסיכולוגי, ואבא שלך יוכל ללכת לפסיכולוג לבד ולהתמודד עם הפוסט טראומה שהוא עבר.
מאחלת לכם רק בריאות ואושר כמה שאפשר, תהיו חזקים ❤

תגידי להם על מה את מרגישה

תקשיבי אבא שלי גם לא בדיוק דומה אבל הוא עבר פיגוע לפני 19 שנה ובהתחלה הוא היה קר הוא לא היה מדבר הוא לא היה מגיב וגם לפעמים הוא היה עצבני וזה גם עוד משהו אז תיהיו סבלניים איתו אל תרעישו אל תצעקו אם יש לך אחים תנסו להיות ביחד ברוגע לא לריב אחד אם השני אם יש בעיות עם מישהו לא להגיב בצעקות כי זה דברים שמעצבנים מאוד ויכולים להגיע אפילו למקומות אלימים מצד אבא שלך וזה דברים שאף אחד לא רוצה לעבור לא את ולא אבא שלך תנסי לדבר איתו ברוך בעדינות לבוא אליו לאט ואם הוא לא רוצה לדבר לא לנסות בכוח הוא כרגע מעכל את כל מה שראה ועבר וזה דבר שלוקח זמן אם הוא מוכן שילך לפסיכולוג אחרת זה יצלק אותו ואתכם כמשפחה מניסיון. שידבר על זה עם מישהו שהוא לא המשפחה שלו שיפתח את הנושא ומה שנותר לעשות זה הזמן הזמן יעשה את שלו ולאף אחד אין דרך למהר את זה

תגידי להם מה את מרגישה זה לא בושה זה יכול לעזור מאוד

הוא גיבור הוא גיבור הוא גיבור

אבא שלך גיבור ומלך
וזה מובן לגמרי הוא עבר המון בחודשים האחרונים.
אני יכולה לומר לך שגם אבא שלי במילואים, גם אני רואה אותו עצוב שהוא הולך להלוויות של חברים קרובים, ואני יכולה לומר לך שמה שעזר זה פשוט לדבר, לספר דברים מצחיקים שקרו לי בזמן שהוא לא היה פה, אולי להציע מקומות כיפיים ללכת אליהם, נגיד סתם לשבת במסעדה ולהנות בלי לדבר על הלחימה, או ללכת בשבת לים, להגיד לו שאתם אוהבים אותו וכמה שהתגעגעתם ובעיקר לנסות להחזיר לו את החיוך
תיהיו חזקים כולכם ❤

כנראה בטראוומה...
תני לו תזמן שלו ותקווי תטןב
תודה על השירות שלו

צריך לנשק לו את הרגליים הוא מלך וכל חייל ובן אדם שנתן מעצמו בשביל המלחמה הזאת ובכללי המדינה מלך מגיע להם כלכך הרבה וחבל שהמדינה לא מעריכה את זה תנסי להיות איתו כמה שיותר ולעודד אותו כי אי אפשר לדעת מה הוא עשה או ראה בעזה תעודדי אותו ותעזרי לו להיות שמח ופחות לחשוב על עזה ועל המלחמה אני מאחל לכם רק טוב באמת:)

וואו הסיפור ממש ריגש אותי המשפחה שלך מדהימה וגיבורה

תקשיבי עוד משהו שמאוד חשוב שלא יקרה אל תתני לאבא שלך להפוך את אמא שלך לפסיכולוגית שלא זה אולי קשה וכמעט בלתי אפשרי כי את לא אבא שלך אבל חשוב מאוד שהוא לא יהפוך אותה לפסיכולוגית שלו כי איא שלך לא צריכה להחזיק עליה את כל הטראומה שהוא עבר הוא יכול לדבר איתה וזה כן כי בסופו של דבר להיות מעורבת בחיו של בעלה זה דבר חשוב אבל שלא תיהיה הפסיכולוגית שלו אל תעשו את הטעות הזאת אצלנו אבא שלי לא הלך לפסיכולוג הכל נפל על אמא שלי וזה נגמר בגירושים וגם שאבא שלך לא יפתח את זה בפני פסיכולוג גם פוגע בך אז בבקשה תנסו לגרום לו ללכת לאחד כזה ואם הוא כבר הולך אז מושלם

אל תלחיצי אותה מסכנה^

חס וחלילה לא רוצה להלחיץ אני רק רוצה שתבין אל החשיבות של פסיגולוג

את לא יודעת בת כמה היא זה יכולה להיות ילדה בת 12 ועכשיו יעברו לה בראש סרטים

וואו..הוא גיבור, והוא בטראומה ככל הנראה ממה שהוא ראה שם. יש לכם אפשרות להשיג לו פסיכולוג/ית?

תקשיבי אני באמת לא מנסה להלחיץ נכון אני לא יודעת בת כמה היא אבל אני יודעת מה אני עברתי מאבא פוסט טראומטי וזה לא משהו שמישהו רוצה לעבור אני רק רוצה שהיא תדע מה לעשות לא משנה מה יקרה

זה כלכך כואב לקרוא את זה.. מאחל לכם רק טוב ושתשקמו את עצמכם ותשתקמו כמה שיותר מהר בחזרה אל האושר❤

כואב לשמוע, ליבינו איתך❤

אבא שלך אדם מדהים, הוא גיבור אמיתי וכל הכבוד לו שהוא היה מוכן לעזוב את הבית, את האישה, את הילדים ואת העבודה בשביל להגן על המדינה.
אבא שלך עבר המון, אין לך מושג כמה. בחצי שנה הזאת, הוא עבר יותר ממה שהוא עבר כל החיים שלו אולי.
הוא נלחם, הוא ראה אחרים נהרגים, נפצעים, ראה המון הרס, שמע המון פיצוצים, איבד חברים והיה בתנאים לא תנאים.
אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל זה נראה כמו תסמינים של פוסט טראומה.
בקרוב כנראה הוא יתחיל לחלום על מה שהיה, על שדה הקרב, על הדברים שהוא ראה, על החברים שהוא איבד, הוא יאשים את עצמו בסיטואציות שבהן הוא לא קפץ כדי לחטוף את הכדור ובכך להציל חבר, הוא יאשים את עצמו שהוא לא עשה מספיק עבור החטופים והוא יאשים את עצמו על ההשלכות שנגרמו כתוצאה מכך שהוא לא היה בבית.

תנסי לדבר איתו, תנסי לשכנע אותו ללכת לפסיכולוג כדי לטפל בזה. המצב הנפשי בקאנטים, גם אם יש רגעים שבהם הוא שמח, אז הוא לא שמח. הוא נמצא בנקודת בריחה מהכול. אחרי הצחוקים, אחרי שכל אחד יילך לדרכו, אחרי שכל אחד יילך לישון, הוא ישאר ער עם המחשבות.

אני חושבת שצריך לתת לו לעכל את כל מה שהוא חווה וראה בחמישה החודשים האלו, תני לו תזמן שלו עד שישכח מזה קצת..

שואל השאלה:
תודה לכל מי שענה, אמרתי את הפחדים שלי לאמא והיא ביקשה ממני לא להגיד לו כלום לגבי זה ושהיא תטפל בהכל.
הוא לא אוכל ומתקלח פעם כל כמה ימים ותמיד עם פרצוף עצוב.
אני מתגעגעת לאבא שהיה לי לפני חצי שנה ואני מפחדת כי שנה הבאה אני עוברת לפנימייה ולא אראה אותו הרבה.
אני שוב לא יודעת מה לעשות