אם יש פה אנשים שהיו בצבא או בצבא, אשמח לעצות, קצת פריקה

באמת מכירים אנשים שיהיו איתך לכל החיים, חברים אמיתיים בצבא?
אני בתיכון בכיתה יא ואני נמצאת בחבורה גדולה כזאת אבל אני לא מרגישה שייכת לאף אחד. נגיד היום, אחרי טקס יום הזיכרון שזה גם ככה היה יום קשה מבחינה נפשית, ישבנו בהפסקה והייתה איזו מישהי שהיא לא קרובה אליי אבל היא הזמינה את כל החבורה ליום הולדת שלה חוץ ממני, הייתי צריכה לשאול מישהו כדי להבין מה הולך והוא מופתע שאני לא מוזמנת... אחרי זה ישר יצאתי משם וירדו לי טיפה דמעות, אני מרגישה זוועה שאני צריכה לעבור את זה שוב. הם גורמים לי להרגיש לא שייכת. כדי שיזמינו אותי למסיבה אני צריכה לשאול בעצמי, יש לי "חברות קרובות" (לא אמיתיות) ואני כאילו מהצד שלהן לא הכי קרובה, למרות שאני יוזמת שיחות, חברותית, מביאה מתנות הכל ופשוט מרגישה לא שייכת. וזה לא פעם ראשונה. עברתי במהלך כל החטיבה 3 ערים וכל הזמן הייתי צריכה להסתגל מחדש והייתי הכי אופטימית, חברותית והצטרפתי חדשה לפני כשנתיים לבית ספר הזה ויש הבדל עצום בין האווירה, לאנשים, לאיכות. היו לי חברות אמיתיות מדהימות ולצערי נאלצתי לעזוב עקב מעברי דירה, חברים באים והולכים אבל עכשיו זה הכי כואב שאני עוד מעט מסיימת תיכון ויוצאת מופסדת ופגועה מבחינה חברתית. בצבא מגיעים אנשים מכל הארץ והשאלה שלי אם אתם מזדהים, אם זה באמת משתנה? לא עוברים את כל החרא לבד?