מרגיש לי שאני לא עצובה מספיק בשביל יום הזיכרון

לזכור שהחדר שלך זה בגלל שהיו חיילים שנלחמו על המקום ומתו בגלל זה

את יכולה לקרוא סיפורים ולראות את הטקס
אבל את לא צריכה להיות "מספיק עצובה". מה שאת מרגישה זה בסדר

את יכולה להיכנס לאתר יזכור ולקרוא סיפורים של חללים שנספו, זאת דרך להתחבר למשפחות השכולות ולצער שלהן

גם אני. אני מרגיש עצב אבל לא יודע אם אני מספיק עצוב, ומה אני צריך לעשות מלבד העמידה (בסדר, נתנו לי לקרוא 2 פרקים של תהילים, אבל לא הרגשתי חיבור).

כי כל המדינה עצובה כבר שבעה חודשים בגלים. אז זה לא מרגיש לך שינוי כזה גדול. בדרך כלל אנחנו חיים חיים רגילים ופעם אחת בשנה עצובים על החיילים, ואז ההבדל הזה מוגש יותר.

שואל השאלה:
תודה רבה לכם, ראיתי ריאיונות של נשים שבעלן נהרג במלחמה ונשארו לבד עם התינוקות שבדיוק נולדו להם והם לא זכו לראות אותם, וזה גרם לי לכאב עצום והזדהות