היה לי אבחון לאוטיזם לא מזמן ויצא שיש לי אוטיזם, אבל גבולי, ואין לי באמת מושג מה זה אומר וזה מעצבן אותי:(

נראה לי זה תפקוד מאוד גבוה שאתה יכול להיות בכיתה רגילה (נראה לי אם זה לא נכון תתקנו)

שואל השאלה:
אממ לפי האבחון אני אכן אלך לכיתה קטנה.
אבל תודה:)

שואל השאלה:
^^ שאלתי את ההורים שלי והם הסבירו לי אבל אני חייבת לדעת הכל מהכל.

מה אתה צריך לדעת?
מוזמן לדבר איתי בפרטי
(אח שלי בתפקוד גבוה כך שאני יודעת על הנושא המון.)
בהצלחה (:

אתה יודע יכול להיות שזה גם משהו רגשי

זה אומר מה שזה נשמע. לדעתי אין צורך שתקרא על אוטיזם באינטרנט, כי זה רק יוצר בלבול. אני מניחה שאתה כבר יודע מה זה אוטיזם - קושי באינטראקציות חברתיות, אז כנראה שיש לך את זה ברמה קלה. מפה ועד לחרוש את האינטרנט כדי "לדעת על זה הכל"? אל תגזים, אם אתה באמת "גבולי" אז בתכלס אתה אדם נורמטיבי. יש הרבה אנשים שאני מכירה ללא איבחון שמתנהלים כרגיל ואני חושבת שאם היו מאבחנים אותם הם היו יוצאים "אוטיסטים גבוליים".

בקיצור מה שאני באה להגיד זה שתבין שהאיבחון בא לעזור לך - לקבל כיתה קטנה אם אתה באמת לומד ככה יותר טוב, אולי כסף מביטוח לאומי.. האבחון לא נועד לגרום לך לשרוף זמן באינטרנט על קריאה על תסמיני האוטיזם!!
אתה זה אתה בלי קשר לתווית "אוטיסט" או "לא אוטיסט" שבני אדם בשר ודם המציאו!!

שואל השאלה:
גונזר

יש לי אוטיזם, אני רואה את זה כברכה. אני מאוד אובססיבי ותשוקתי לגבי תחום העניין המוצמצם שלי(מתמטיקה) וזה למה אני מצטיין בתחום. זה לא תכונה אוניברסלית שיש לכל האנשים עם אוטיזם, אבל גם יש לי זיכרון מאוד מאוד טוב. לדוגמא אני יכול לשחק כמה משחקי שחמט במקביל בעיניים עצומות, ואני זוכר בעל פה את רוב הנהרות, הרים וערים במרכז אסיה ביחד עם האוכלסייה שלהם. אני גם מאוד טוב עם תאריכים, אני זוכר את התאריכים של הרבה אירועים המרכזיים בהיסטוריה המודרנית היום נגיד ווינסטון צ'רצ'יל הפך להיות ראש ממשלת בריטניה וגרמניה פלשה להולנד בלגיה וצרפת במלחמת הבזק ב1940 ונלסון מנדלה הופך להיות נשיא ב1994

הנה רשימה של כמה סימפטומים שאני מתמודד איתם - תזכור שזה ספקטרום ושזה משפיע על כל אחד בצורה אחרת ורמה אחרת.
בעיות חברתיות - קשה לי להחזיק שיחה, במיוחד שמדובר ב"סמול טלק", לאנשים אחרים זה בא בטבעיות אבל לי זה קשה, אני מעדיף שקט מסמול טלק. במיוחד שמדובר בסיטואציות חברתיות עם הרבה אנשים. שמדובר באירועים שמצריכים ממני להיות בחברת אנשים אחרים לתקופה ממשוכת לדוג טיולים שנתיים וכו שהם אינטסיבים מבחינה חברתית זה מעיק עלי. אני הופך להיות אנטי-חברתי, אין לי עניין בלדבר או להיות עם אף אחד. באופן כללי אני מעדיף להיות לבד ולעסוק בתחום עניין המצומצם שלי - מתמטיקה

אובססיה לתחום עניין מסוים - מתמטיקה, הרבה פעמיים גורם לי להזניח חלקים אחרים בחיים שלי, הגיינה, חברים, משפחה. אני יכול בקלות ללמוד 12 שעות ביום ואפילו יותר כי אני מאוד מאוד אוהב את זה וגם טוב בזה.

תבניות התנהגות -
הרבה דוגמאות שנתקעות ונעלמות אחרי כמה זמן היה יותר ניכר שהייתי צעיר יותר לדוגמא
נשיכת לחי שמאל
ליקוק שפתיים
קליקים עם האצבעות
מילים מסוימות שנתקעות - "אחי'" בסוף המשפט, חזרה על מילים כמו "כן כן", "ביי ביי"
"שלום שלום" ועוד על מיני ביטוים שלפעמיים נתקעים לי ונעלמים אחרי כמה זמן

רגישות לתחושות - בגדים מחומר מסוים
רעשים

אמפתיה - שהייתי יותר צעיר היה לי מאוד קשה עם אמפתיה, מה הפואנטה של אמפתיה, מה יוצא לי מלעזור לאנשים אחרים ולהקריב מעצמי? זה פשוט לא היה נראה לי הגיוני, עכשיו שאני קצת יותר מבוגר זה קצת פחות קיצוני, אני עדיין יחסית אגואיסטי אני חושב אבל הגעתי להבנה שאולי באיזשהו מקום אני די אוהב לעזור לאנשים, וגם לעייתים קרובות יוצא לי משהו מזה, גורם לאנשים לסמוך עלי יותר, לרצות לעזור לי בחזרה

דמיון - לא בטוח אם יש לזה קשר לאוטיזים אבל יש לי אפנטסיה(אני לא יכול לדמיין ויזואלית) וקשה לי לעשות עבודה יצרתית שקשורה למילים, אמנות ומוזיקה באים לי יותר בקלות

אני זוכר טוב פרטים קטנים, עובדות כאלה ואחרות שלא באמת מעניינות אף אחד לדוגמא מספר העצים שיש בכל מדינה, כמות ייצור של פלפלים לפי מדינה (קראתי ספר על גידול ורבייה של פלפלים חריפים והחשיבות הסוציואקונומית של פלפלים) ועוד הרבה זבל שאני לא הולך להשתמש בו אף פעם

רוטינה - אותם בגדים , אותו אוכל, אותו סדר יום