אני לא מבין משהו (בקשר ליום השואה)

זה נורמלי להיות רגיש לזה וזה נורמלי לצחוק על זה, זה כל העניין בהומור שחור שהוא לא תמיד מתקבל על הדעת

שואל השאלה:
זה חולה לגמרי^

וואי ככ מסכימה איתך אנשים חושבים שזה מצחיק באמת שאני לא מבינה איך

ככה אתה חושב וזה בסדר (:

לא אשמתי שזה מצחיק אותי..
הבדיחה הייתה מצחיקה אז צחקתי, ככה זה עם בדיחות
ויש אוכלוסייה יותר מידי גדולה כמוני שאני לא חושבת שזו מחלה נפשית או צורך בפסיכיאטר

וואי אתה צודק בטירוף גם לי זה מביא עצבים.
לא רק בקשר לשואה, אלא בכללי בסיטואציות שדורשות התייחסות רצינית ומכבדת ובמיוחד בהקשר לשואה

אחד הדברים שאני לא מבינה אלה בדיחות על שואה ואונס.

אני חושב שזה נטו דרך התמודדות של אנשים עם זה
לצחוק זה דבר שהרבה עושים ולרוב זה עוזר להתמודד עם זה
זה לא בקטע רע ולא בקטע של לזלזל או לפגוע, לדעתי זה נטו כדי להתמודד עם זה

בדיחות על השואה זה לא לצחוק עליה, זה פשוט בדיחות וזה לא חולני או לא תקין, כל אחד מתמודד עם זה בדרך אחרת

batam למרות שזו דרך התמודדות ויכול להיות שהיא באמת מקלה ועוזרת למישהו להתמודד עם זה, זה עדיין לא בסדר.
יש נושאים שפשוט לא צוחקים עליהם, לא משנה מאיזו סיבה.
והשואה זה אחד מהנושאים האלה.

תראה, אם סתם יורדים על השואה וזה אפילו לא מצחיק, אז אני מבין אותך.

שמע, אני באמת יכולה להבין אותך.
אבל מצד שני, יש אנשים, כמוני, שלא יודעים איך להתמודד עם סיטואציות ורגשות, אנחנו מבטאים את הרגשות שלנו בצחוק. במקום לבכות מזה אנחנו צוחקים מזה כי אנחנו לא מכירים משהו אחר, זאת הדרך שלנו להתמודד עם דברים כאלה ואחרים.

לאנשים לפעמים קשה להתמודד עם רגשות קשים, אז הם מעדיפים לצחוק על זה. יש אנשים גוססים שיצחקו על המחלה שלהם, ואנשים שבני משפחה שלהם מתו והם יצחקו על זה. אפשר לראות המון סרטונים למשל של ילדים שמספרים בדיחות על זה שבני משפחה שלהם מתו. זאת נטו דרך התמודדות

השואה זה ממש לא נושא לצחוק עליו ואני לא מצליחה להבין אנשים שצוחקים על זה.
אני פונה לליבם של אלו שצוחקים על זה כדי להתמודד.
אם אח שלכם או קרוב משפחה שלכם היה נרצח בשואה, עדיין הייתם צוחקים על זה כדרך התמודדות?

למה אתם כאלה שיפוטיים שתדעו שיש אנשים שמרוב שהנושא קשה להם אז הם ממציאים בדיחות כי זה עוזר להם להתמודד.
תפסיקו כבר לשפוט תפסיקו
אם מבקשים להפסיק וזה מפריע אז כמובן שלא צריך להיות כמו ילדים קטנים שעושים בכוונה אבל חבורה של אנשים שיושבים ומה שעוזר להם זה לזרוק מדי פעם בדיחה וזה בינם לבין עצמם? מה אכפת לכם? איפה זה פוגע בכם בדיוק?

היטלר אמר לאשתו שהיא צריכה מקלחת, היא ירתה לעצמה בראש ואז הוא ירה לעצמו בראש

מחזקת גם אני לא בקטע של בדיחות שואה במיוחד שזה נקודה רגישה אצלי, אבל יש אנשים שמתמודדים עם דברים כאלו דרך שמחה כדי להירגע וציניות זה חלק גדול מזה

מעדיפים לצחוק מאשר לבכות

קודם כל צריך לעשות הפרדה ולהבין שזה שאני צוחק על זה - לא אומר שלא אכפת לי, או שאני מזלזל בנושא. כי כואב לי מאוד על השואה או על אסון מגדלי התאומים וכו' ועדיין אני יכול לצחוק על זה.
עכשיו - הקטע בהומור שחור, שלא כולם מבינים, הוא שהבדיחה צריכה להיות באמת עד כדי כך מצחיקה, שאתה לא רוצה לצחוק - כי לא נעים לך אבל זה פשוט יוצא..וזה יוצר תחושה של בושה וצחוק בו זמנית. אם אתה מספר בדיחה לא מצחיקה על נושא מאוד רציני או מאוד טרי(משהו נוראי שקרה לאחרונה - לדוגמה ה7 ל10) זה סתם מזלזל ולא מכבד.

כמובן הומור שחור זה לא לכל אחד והגיוני שלא תתחבר. יש כאלה שזה עוזר להם להתגבר ויש כאלה כמוני שסתם מעריכים הומור ברמה גבוהה, וצריך להיזהר למי אתה מספר את הבדיחות האלה כי הן יכולות ממש לפגוע באנשים מסוימים.

שואל השאלה:
לא אכפת לי כמה מינוסים אני אקבל אבל חלק מתגובות כאלו גועליות איכס..
זה שאתם לא הייתם בתקופה לא מקנה לכם זכות לצחוק על הנושא הזה.
אתם תצחקו גם על מה שקרה ליהודים ולילדים ב 7.10? ואפילו לחיילים? איך הייתם מרגישים אם זה היה אח שלכם או אחד מהמשפחה שלכם?
אנשים כאלו צבועים איכס תתביישו לכם אני קורא חלק מהתגובות וזה עושה לי חלחלה לא חשבתי ככה תגיבו

אני חושבת שהומור שחור זה ממש תלוי מי זה הבן אדם שעושה את זה, בואו נודה שאם יהיה ילד שהמשפחה שלו לא הייתה בשואה והוא צוחק על זה זה ממש הזוי.

אז אתה אומר לאנשים שזו דרך התמודדות בשבילם שלא יתמודדו עם מה שקשה להם?

אחי גם אני חשבתי ככה.
אני כותב סרט שמצריך ממני להתעמק בשואה יום אחר יום.
אי אפשר להתמודד עם זה ללא הומור, ההומור הוא ההתמודדות של הנפש.
כמובן שמי אני לעומת מי שעבר את זה.

הנה בדיחה שסבתא שלי ניצולת שואה אהבה לספר, מה ההבדל בין יהודי לפיצה? פיצה לא צורחת בתנור, סבתא אני מתגעגע אלייך

נע זה מצחיק
^את שניהם שמו בתנור...

הומור שחור זה דרך להתמודד עם הדברים האלה
קשה לי לדבר ברצינות הרבה פעמים, אז אני מתמודדת בעזרת הומור שחור
מן הסתם שאני לא אגיד את זה ליד שורד שואה, או ביום השואה, או במצבים שזה באמת כבר לא מתאים
אבל לפעמים זה יכול לעזור להתמודד

חוץ מזה, שמשהו מצחיק אותי אז אין לי איך לשלוט בזה, זה כמו שיגידו לך עכשיו להפסיק להרגיש עצב, אתה לא שולט באם אתה עצוב או לא

אני אישית עושה בדיחות הומור על כל דבר פשוט יש לי טאקט לא לעשות את זה עם אנשים מסוימים בזמנים ובמקומות מסוימים

אפילו על השבעה באוקטובר עשיתי מלא בדיחות אבל זה רק במעגל עם אנשים שאין להם בעיה עם ההומור הזה

לדעתי זה מראה יותר על החוזקה שלנו בתור עם שאנחנו מסוגלים לצחוק על זה אחרי זה

גם לדעתי רוב האנשים שעושים בדיחות שואה מתוחכמות לרוב יודעים טוב יותר את הנושא ואת הזוועות שביצעו שם ושיש להם יותר כבוד לנושא

אתה צודק בטירוף. לרוב אלו אנשים ילדותיים מאוד שלא מבינים לעומק מה זה בדיוק שואה ומה העם שלנו עבר.
תעשו מינוסים כמה שבא לכם, זה נכון.
מי שבאמת מבין מה קרה שם, בחיים אבל בחיים לא יעז אפילו לגחך. ליחידים שמותר ליצור בדיחות התמודדות זה ניצולי השואה. תתביישו לכם כל מי שחושב אחרת. באמת.

^^^ זה לא אומר שאין גבול. צריך לדעת מתי אתה עובר את הגבול. זה שאתה יהודי לא אומר שיש לך פטור מלכבד.

עצוב שאתם בכוח מחפשים לשפוט אחרים

לא צוחקים כי השואה מצחיקה

צוחקים כי זה דבר שכל כך משולב בעם שלנו וזה יוצר כל כך הרבה סיטואציות כביכול סוריאליסטיות מרוב שהשואה מוטמעת עמוק בתוכנו, צוחקים על זה

^^ הדבר העצוב היחיד זה שנותנים לאנשים רדודים במה והצדקה

זאת יכולה להיות דרך התמודדות של אנשים, שמעתי על אנשים שעברו את השואה והם מדברים על זה רק דרך הומור שחור..
שצוחקים על משהו זה לא אומר שלא מבינים כמה נורא מה שקרה.
אותי זה לא מצחיק בדרכ, זה דוחה אותי אבל אני מבינה את זה.

גם אני חושב
לא מבין איך
כאילו עם כמה שאני אוהב צחוקים וציניות
שמים את זה רגע בצד
כי זה באמת משהו שצריך לכבד בשבילו
ואני שומע אנשים שמתבדחים על זה ולא מבין איך
מה שכן אולי זאת הדרך שלהם להתמודד עם הכאב

מבין אותך
אבל אני שופט אותם לכף זכות, אולי קל להם להתמודד עם זה ככה יותר

זה הומור שחור ולא כולם מתחברים לזה
יש הרבה אנשים שדרך ההתמודדות שלהם זה הומור גם אם מישהו קרוב אליהם מת הם יהיו עם הומור ולמה? בשביל להתמודד עם זה

אני אוהב הומור שחור ובדיחות שואה אבל זה ההומור שלי ומי שלא אוהב לא צריך לשמוע

זה בדרך כלל עוזר להתמודד. אני בן אדם עם הומור שחור. וכאשני מספרת בדיחות כאלה זה אף פעם לא מחוסר כבוד. יש לי הרבה במשפחה שנרצחו. ויש לי כל כך הרבה כבוד לנושא הזה. זה בשבילי גם סוג של דרך לזכור את זה כי הומור זה באמת הדרך שלי להביע את עצמי. ואני מכבדת כל אחד שאומר שזה לא מתאים לו ולא אדבר איתו ככה על הנושא הזה

תאמת אני אומר על עצמי תמיד פחדתי מיום השואה כל הסיפורים תמיד זיעזעו והפחידו אותי והייתי מפחד מהנושא
דרך הבדיחות יותר מצליח לי להתחבר לנושא ולא לפחד ממנו

זה פשוט אומר שאתה בן אדם טוב שיודע לכבד.

מסכימה ככ כל צחוק על דבר כזה או אחר פשוט לא מכבד לציוק על זה יש לי מישהי שאני מכירה (הזויה ברמות) שצוחקת על כל דבר רע שקרה שורה יום זיכרון מוות גופות באמת אני תמיד מתעצבנת עליה ובגלל זה הבנתי שאננ לא רוצה להיות בחברתה

אני חושבת שמותר לצחוק על כל דבר ואפילו על השואה במקום ובסיטואציה המתאימים.
אף אחד לא מזלזל במה שקרה שם אבל עם חברים טובים שלי אני אספר בדיחות שואה וזה לגיטימי

מסכימה איתך במאה אחוז. זה אנשים פסיכופתים, בלי רגש.
בשואה היו אנשים שעצמם היו עושים בדיחות על מצבם כדרך התמודדות (דרך התמודדות בריאה!). אבל הזכות לבדיחות שואה שמורות אך ורק למי שהיה שם. השאר צריכים להכנס לכלא מבחינתי.

^^^ האמת שגם אצלי. זה לא ממש מצחיק אותי אבל זה יותר בקטע שזה פחות מפחיד אותי לשמוע על זה ככה ועושה לי פחות חרדות מאשר לשמוע ממש את הסיפורי זוועות וכל מה שהיה.