עצוב לי, אני מרגיש תחושת פספוס, כנסו

אני בן 17 בכיתה יא', ממש תיכף מסיים יא', בבית ספר דתי, ואין לי חברים
ניסיתי לפני כיתה יא, וגם במהלך כיתה י' ולפני כיתה י' לעבור לבית ספר אחר, חילוני וזה לא צלח
אני מעביר את כל השנתיים האחרונות בסתם רדיפה אחרי אנשים שלא באמת חברים שלי בבית ספר, אנחנו שכבה קטנה, שתי כיתות, ואני לא הכי מתחבר לכולם.
אני מרגיש תחושת פספוס שאני הולך לסיים יב' בבית ספר הזה, עם האנשים האלה, שאני לא הכי אוהב, לא כיף לי.
אני רואה את כל האלה בחילוני שיש להם פרום, נשף, רונדו ובכללי אני חושב שהיה יכול להיות לי הרבה יותר טוב בחילוני ואני פשוט מרגיש פספוס ענק.
כולם ייזכרו חוויות טובות מהבית ספר ואני אזכור רק חרא עם תחושת חרטה שאוליי הייתי יכול לעבור.
זה נשמע אוליי קצת מפגר כל זה אבל לדעתי זה חשוב לזכור חוויות טובות מהבית ספר, ואין לי כלכך.
אפילו לטיולים השנתיים אני לא יוצא כי אין לי עם מי.

מה לעשות?