אני ממש מפחד לחזור לבית ספר

דיי אל תלך לאשפוז אנשים שבאמת צריכים אשפוז לא אומרים דברים כאלה פשוט אתה לא מקבל כיוון נכון בחיים מהדמויות הסמכותיות שנמצאות איתך

שואל השאלה:
אני באמת צריך ללכת לאישפוז אחי אל תגיד סתם דברים שאתה לא יודע אפילו את הבן אדם.
אני הייתי במיון כי כמעט התאבדתי וכמעט שלחו אותי לאשפוז.
אני על כדורים פסיכיאטרים נגד דיכאון, חרדה, ושעוזרים לי טיפה לישון.
אני במעקב פסיכולוגי ופסיכיאטרי ואני מאובחן עם דיכאון.
ובאמת שאמרו לי שאני יכול ללכת לאישפוז.
ואני עם סוג של הפרעות אכילה
אז להגיד לך בכנות, אני חושב שאני צריך אישפוז.
אבל אני מאוד לא רוצה כי זה נשמע לי כמו גהנום ואני גם לא רוצה להחלים

אתה מכיר את עצמך הכי טוב
אם אתה חזק מספיק תוכל בעזרת פסיכולוג/ פסיכיאטר לבד. אבל אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לבד ואתה מהווה סכנה אל עצמך/ הסובבים אליך אולי עדיף
אבל תזכור. גם זה יעבור.
הכל חולף. הכל עובר. שום דבר לא נשאר לנצח.
בסופו של דבר המצב ישתפר. תאמין בזה. תנסה לצאת מזה.
זה קשה, אבל זאת הדרך היחידה.
לי נגיד עזר לצאת להליכות אם לא יצאתי מהבית. היו תקופות שנרקבתי במיטה ימים בלי לזוז. כשהתחלתי לצאת זה השתפר
הייתי בוכה מלא ביציאות ולא עקבית עם זה אבל לאט לאט יוצאים מזה
אתה יכול. אני מאמינה בך

שואל השאלה:
אני באמת חושב שאני מהווה לעצמי סכנה ואני לא יכול לסמוך על עצמי בטקע הזה בכלל..

ואתה מדבר עם פסיכולוג קבוע?

שואל השאלה:
כן.. ואני על כדורים ובמעקב פסיכיאטרי. ביום רביעי אני הולך לפסיכיאטרית (אני הולך אליה בערך פעם בחודש)

אתה באמת מוכן אבל ללכת לאשפוז? לא פשוט
הייתי במצב על הפנים (לא משווה אליך חס וחלילה) שלא היה בכלל תקווה אצלי אבל אחרי 3 שנים הצלחתי לצאת מזה
אולי אתה צריך זמן להתייצב. גיל התתבגרות נורא מסעיר, במיוחד עם מה שכנראה גרם לך למצב הזה מתלכתחילה
אם אתה באמת ל4 יכול אולי עדיף שתתאשפז. אבל זה לא קל להחליט

שואל השאלה:
זה נשמע לי כל כך מלחיץ ואני ממש לא רוצה.. אבל אני לא מסוגל גם לסבול יותר.. אבל אני רוצה להמשיך להרגיש רע יותר ויותר עד שפשוט אמות ואני לא יודע כבר מה לעשות הכל כל כך מתסכל

אם אתה לא מסוגל יותר כנראה עזרה חיצונית תועיל
אם אתה מחליט ללכת על זה, בהצלחה. אתה חזק ותעבור את זה❤
וזאת קלישאה, אבל זה נכון, אבל זה בסדר לא להיות בסדר. חלק מאיתנו מתקשים יותר. יש אנשים שהחיים לא חייכו אליהם. יש אנשים שלא מצליחים לחייך את החיים. אבל בסופו של דבר נקודת המבט שלך תשפיע על כל דבר שתחווה.
החיים הם לא מה שאנחנו חווים, אלא איך אנחנו מגיבים, איך אנחנו רואים את החוויות האלו.
ושוב קלישאה- אבל אדם שרואה כוס חצי מלאה ישמח שלפחות יש לו מים. אדם שרואה כוס חצי ריקה יכעס שאין לו חצי כוס מים.
מה מהם נכון? זה לא משנה. הכל סובייקטיבי (והעולם עוגה). איך שאתה מסתכל על דברים זה איך תחווה אותם.
אתה אולי לא תצליח לראות את זה עכשיו. אני יודעת שכשהייתי בקרשים לא יכולתי בכלל לראות את זה.
אבל יום אחד תכה בך ההבנה: אני רוצה לחיות. לא לנשום או שיהיו לי פעימות לב. לחיות. להגשים את עצמך, להיות עם מי שאתה אוהב. להוסיף את חלקך לעולם. להיות מה שאתה כל כך רוצה להיות. לחלום.
החיים יפים. או שלא. אבל בסופו של דבר רק אלו שמצליחים לראותא ותם כיפים נהנים מהם.
אתה תצליח יום אחד. אתה תראה.

שואל השאלה:
תודה ממש על התמיכה

זה כלום. אני שמחה לתמוך. עשו את זה בשבילי, אני רק רוצה להחזיר
אוהבת❤

לא כי זה הכי רילייטאבל שקראתי בחיים נראלי
אני באמת ככ פאקינג מבינה
אם יש לך דרך לקבל עזרה מתאימה אל תהסס בכלל

תלך לפסיכולוג, זה עוזר ממש.

אתה בן 15, יש לך את כל החיים לפניך. קח זמן, תתאפס על עצמך. תבין שיש חיים מעבד לדיכאון.
הדיכאון בא והולך, אבל אפשר לחיות איתו. אם אתה צריך שיחות, אל תתבייש לבקש. אל תדחה את זה. ככל שאתה דוחה את זה אתה מעמיק את הבעיה.
תבקש שיחות ותבין מה המטרה שלך. לא משהו גדול. מספיק להגיד שבא לך תעודת בגרות וזאת מטרה. מספיק להגיד שבא לך לסיים את השנה. מספיק להגיד שבא לך להשתפר נפשית. תציב מטרה.
אנחנו לא יכולים לחיות בלי מטרה. זה ללכת בלי יעד. זה חסר טעם.
הלחץ בלימודים זה זמני. אני בכיתה יב'. רק עכשיו יצאתי מהתרדמת הדיכאונית שהייתי שרויה בה שלוש שנים. אני משלימה כמה שיותר ומנסה לזכור שהכל לטובה ושאני צעירה ושיש לי חיים שלמים לפני.
אני משתדלת לדבר יפה אל עצמי, ולהזכיר לעצמי שיש אנשים ש4והבים אותי. ששווה לחיות ולהתקדם בשבילם. הם רוצים לראות אותי מצליחה, וזה נותן לי כוח.
תמצא נקודות אור, זה ידריך אותך.
אוהבת❤

תנסה להירגע ופחות להכניס לעצמך לראש את זה שאתה בדיכאון ותנסה לחשוב חיובי ותעשה דברים שאתה אוהב ושמרגיעים אותך ואתה תמיד יכול לדבר איתי :)

היי אנונימי יקר,

נשמע שאתה חווה חוויה מטלטלת שמטרידה אותך ולא נותנת מנוח.. ההתמודדות עם החזרה לשגרת הלימודים, בה תצטרך לתפקד ולהיות נוכח, נשמעת מאוד מציפה ומכבידה.

אם הבנתי אותך נכון, ממה שכתבת נראה שאתה מודע לכך שאינך יכול להמשיך להיות במצב הזה ומשהו צריך להשתנות ואני שומעת מדברייך את הכמיהה למצוא את הדרך שהכי תטיב איתך ותהיה הכי נכונה עבורך.

משערת שלהתמודד עם החלטה כזאת יכול להיות מאוד מבלבל ושואב הרבה אנרגיות וזה יכול להיות מתיש ומעייף להתמודד עם התחושות האלו לבד..

חשוב שתדע שאתה לא לבד ויש מי שמוכן לשמוע ולהיות שם עבורך.

כמתנדבת בעמותת סה"ר אני מזמינה אותך, אם תרצה, להצטרף לצ'אט של העמותה בו תוכל לשתף באנונימיות ואולי נוכל למצוא ביחד דרכים שיהיה ניתן להתמודד דרכן על מנת להקל על המעמסה שאולי אתה חווה.
תוכל להיכנס לאתר דרך הקישור המצורף בתחתית התגובה, או ישירות דרך מספר הווצאפ 055-9571399.

שלך,
מתנדבת סה"ר.