14 תשובות
כי זו בעצם המהות של הכל
שואל השאלה:
למה?
למה?
בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון הרי, ולא בנחת
אנחנו צריכים לזכור את זה
מה גם שלחמץ יש משמעות נוספת
משמעות מטאפורית
אנחנו נדרשים לבער את החמץ הפיזי והמטאפורי....
אם תרצה עוד מידע תוכל לגשת אלי בפרטי
אנחנו צריכים לזכור את זה
מה גם שלחמץ יש משמעות נוספת
משמעות מטאפורית
אנחנו נדרשים לבער את החמץ הפיזי והמטאפורי....
אם תרצה עוד מידע תוכל לגשת אלי בפרטי
שואל השאלה:
^סבבה אבל למה דווקא החמץ לוקח חלק ממש מרכזי בסיפור?
^סבבה אבל למה דווקא החמץ לוקח חלק ממש מרכזי בסיפור?
לא כל כך מסכים עם ההנחה שבשאלה.
חג הפסח כולל כמה וכמה מצוות, לא רק ביעור החמץ והימנעות מאכילתו.
חלקן אין אפשרות לקיים כיום כי בית המקדש אינו קיים:
עלייה לירושלים והקרבת קרבן פסח.
העברה במסורת לדור הבנים את סיפור ראשית היווצרתנו בתור עם, דרך ניסי יציאת מצרים.
לשמוח על החירות שניתנה לנו.
אלו מצוות שנמצאות לצד ביעור החמץ והן תופסות נפח משמעותי יותר.
חג הפסח כולל כמה וכמה מצוות, לא רק ביעור החמץ והימנעות מאכילתו.
חלקן אין אפשרות לקיים כיום כי בית המקדש אינו קיים:
עלייה לירושלים והקרבת קרבן פסח.
העברה במסורת לדור הבנים את סיפור ראשית היווצרתנו בתור עם, דרך ניסי יציאת מצרים.
לשמוח על החירות שניתנה לנו.
אלו מצוות שנמצאות לצד ביעור החמץ והן תופסות נפח משמעותי יותר.
שואל השאלה:
^הכוונה שלי היא שביעור החמץ לוקח חלק מרכזי בחג, הוא לא כל המסורת כמובן, אבל כשאדם חושב על פסח, ישר עולה לו בראש מצות.
^הכוונה שלי היא שביעור החמץ לוקח חלק מרכזי בחג, הוא לא כל המסורת כמובן, אבל כשאדם חושב על פסח, ישר עולה לו בראש מצות.
כי ההימנעות מחמץ היא שינוי ניכר מאוד משגרת החיים שלנו בכל השנה.
כי זה ציווי מהתורה:
א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל";
ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה;
ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם"
ד. איסור מדרבנן התקף על חמץ שעבר עליו הפסח (ולא נמכר וכד').
א. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל";
ב. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה;
ג. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם"
ד. איסור מדרבנן התקף על חמץ שעבר עליו הפסח (ולא נמכר וכד').
אנונימי
שואל השאלה:
^^
אבל לא לאכול חמץ זה לא רק לא לאכול לחם, אלא לא לאכול כל דבר שיש בו חמץ. למה יש הקפדה משמעותית על אי אכילת חמץ, כשבפועל זה לוקח חלק ממש מינורי בסיפור?
^^
אבל לא לאכול חמץ זה לא רק לא לאכול לחם, אלא לא לאכול כל דבר שיש בו חמץ. למה יש הקפדה משמעותית על אי אכילת חמץ, כשבפועל זה לוקח חלק ממש מינורי בסיפור?
א
אנונימי
שואל השאלה:
קיבלתי כבר תשובה ממך, הבנתי.
קיבלתי כבר תשובה ממך, הבנתי.
אוקיי סליחה פשוט חשבתי שהתשובה הקודמת הייתה לי כי שלחתי ראשון
אנונימי
^^^^כי ה' אסר על שאור וחמץ.
לשאלה העיקרית: יצאנו ממצרים על מנת לקיים את מצוותיו - אז זה חלק מזה, לזכור שיצאנו בחיפזון.
חמץ גם מסמל יצר הרע וגאווה וגם את זה יש לבער.
יש איסור כרת על חמץ.
לשאלה העיקרית: יצאנו ממצרים על מנת לקיים את מצוותיו - אז זה חלק מזה, לזכור שיצאנו בחיפזון.
חמץ גם מסמל יצר הרע וגאווה וגם את זה יש לבער.
יש איסור כרת על חמץ.
שאלה טובה. צריך לחשוב על זה, רק שים לב שהמצה מסמלת גם את הגאולה, שלא הספיק להחמיץ בצקם, וגם את השיעבוד - המצה היא לחם של עבדים (קשה לעיכול ומשביעה) ואכלו אותה אבותינו במצרים. זה שני צדדים של אותו מטבע. בדבר אשר זדו לעשות המצרים (שהאכילו את בנ"י במצות), בו נגאלו. לקחתי את העניין הזה מהשל"ה. אבל מסכים שצריך לבאר קצת יותר. בכל מקרה ברור שמבחינת המציאות זה לוקח חלק כל כך גדול כי זאת מצווה מיוחדת שאוסרת הרבה מאכלים וצריך הכי הרבה להתכונן אליה, לכן אולי זה נראה לך חלק גדול, אבל למעשה יש גם קרבן פסח וההגדה שתופסים חלק נכבד כפי שכתבו מעליי.
באותו הנושא: