אתם חושבים שזה מוסרי לתת לאנשים עם מחלות נפשיות כרוניות כמו הפרעות אישיות וסכיזופרניה המתת חסד?

זה מאוד אבל מאוד מורכב.
אני סקפטית, כי במצבים של פסיכוזה אין בוחן מציאות תקין ולכן לא מוסרי לבצע המתת חסד כי אין הסכמה.
באשר לדכאון, שזאת ההפרעה עם הכי הרבה ויכוח עליה בנושא הזה, אנחנו יודעים שבדכאון יש הטיה קוגניטיבית מאוד חמורה כלפי כל מה ששלילי, דכאוניים שמים לב לגירויים שליליים יותר, זוכרים אותם יותר, מעלים אותם יותר. יש נטייה לחוסר תקווה ולתחושה שזה לא ישתפר. אבל אנחנו יודעים שברוב המוחלט של המקרים יש מה לעשות עם דכאון, בין אם לטפל ובין אם להפחית את חומרת הסימפטומים או לקצר או למנוע התקפים. אז השאלה האם לבצע המתת חסד בדכאוניים מורכבת כי זה "להכנע" לרצונותיו המוטים של אדם שיכול להשתפר והמחיר כבד מדי.
זה גם יכול להיות מדרון חלקלק מאוד להמית אנשים בקלות רבה יותר, למשל אנשים אחרי גירושין, אוטיסטים... בהרבה מובנים להסתכל על הפרעות נפש כדומות למחלות פיזיות זה עוזר, אבל אין חפיפה מלאה ואין דמיון בהרבה היבטים, 'מדיקליזציה' מלאה של הפרעות נפש עשויה להיות בעייתית.

אז מה כן הפתרון? לצערי הוא לא פשוט ומהיר, אבל: למצוא טיפולים יעילים להפרעות אישיות והפרעות עמידות אחרות. יש הרצאת טד מעניינת של תומאס אינזל, ראש הnih (לדעתי לשעבר). הוא פותח את ההרצאה בהצגת נתונים של מחלות פיזיות ואיך אחוז התמותה מהן השתפר פלאים כתוצאה ממציאת תרופות וחקר שלהן, אבל לצערנו בהפרעות נפש המצב הוא לא כזה. הפתרון המתבקש הוא למצוא פתרונות גם להן. גם cbt שזה הדבר הכי טוב שיש להציע בהפרעות חרדה התפתח מאוד לאחרונה מבחינה היסטורית יחסית ועשה מהפך בטיפול בחרדה וביעילות. אני מצרפת את הסרטון למקרה שזה מעניין אותך.

ממש לא, אם ניתן לכל אחד רוצה להתאבד למות למה נהפוך? בעולם מוות זה לא פתרון, אנחנו לא יכולים לאנשים למות.
נכון הם ממש סובלים אבל יש יש דתות, פילוסופים, רופאים, פסיכולוגים וכו'
שמלמדים איך להתמודד עם החיים ועם המצב שאליו נקלעת בחייך.

שואל השאלה:
להסביר

לא!!!