5 תשובות
דואליזם זו האמונה בקיום שני כוחות או יסודות עיקריים ונגדיים בעולם, כגון טוב ורע, אור וחושך, או רוח וחומר. שני העקרונות הללו נחשבים לשליטים בעולם, והם משחקים תפקיד מרכזי בתיאוריה ובאמונה הזו.
להאמין בשני כוחות / ישויות מנוגדים ועיקריים בעולם
כמו שאמרו מעליי האמונה בשתי כוחות
שני אלים או רוח וחומר
רוחניות וגשמיות
שני אלים או רוח וחומר
רוחניות וגשמיות
הדואליזם מציב את קיומם של שני תחומים נפרדים בתוך החוויה האנושית:
דברים פיזיים- גשמיים
ודברים לא פיזיים- בלתי גופני
כמו מוח ונשמה. וכד'..
בסכימה של דקארט, התחום הגשמי נוגע להיבטים המוחשיים והחומריים של התגלמות האדם - הגוף, על תפקודיו הפיזיולוגיים וחוויותיו החושיות.
לעומת זאת, התחום הבלתי-גופני מקיף את המהות של הנפש או הנשמה, ומכיל יכולות כמו תודעה, הכרה ומודעות עצמית.
הדואליזם של דקארט מוצא את שיאו באקסיומה המפורסמת הקוגיטו (אני חושב, משמע אני קיים),
אקסיומה זו מכילה את המהות של הספקנות והאפיסטמולוגיה הקרטזית, ומציעה את התפיסה שמעשה החשיבה משמש עדות בלתי ניתנת לערעור לקיומו של האדם- הוודאות הבלתי ניתנת להכחשה של קיומו של האדם עצמו כיצור חושב.
דקארט טוען שגם ברגעים של ספק רדיקלי, שבהם אפשר להטיל ספק באמיתות המציאות החיצונית, מעשה הספק עצמו מניח את קיומו של ספק ישות מודעת וחושבת.
לפיכך, עצם נוכחות המחשבה משמשת עדות בלתי ניתנת להפרכה לקיומו של האדם עצמו!.
דקארט מבסס את התודעה כישות מובחנת, בלתי ניתנת לצמצום, נפרדת מהעולם החומרי.
הבחנה זו בין נפש וגוף מהווה את עיקר האונטולוגיה הדואליסטית של דקארט, שבה הנפש, כמקום מושבה של מחשבה ותודעה, תופסת עמדה מיוחסת מול התחום הגשמי.
דוגמא:
דמיינו שאתם רעבים ומחליטים לאכול חתיכת עוגת שוקולד. לפי דקארט, התשוקה לעוגה מקורה בתודעתך, כישות מובחנת הנפרדת מהגוף הפיזי שלך. אתה עלול לחוות את הכמיהה לעוגה במחשבות, ברגשות וברצונות שלך, שדקארט יסווג כחלק מהנפש. עם זאת, כאשר אתה באמת מושיט יד לעוגה ונוגס, זה הגוף הפיזי שלך בפעולה. אז, דקארט יטען שהתשוקה לעוגה (נפש) והפעולה הפיזית של אכילתה (גוף) הם שני היבטים נפרדים של הקיום שלך.
בנוסף, אם זה מעניין, הדואליזם של דקארט לא חמק מביקורות.
חוקרים כמו גילברט רייל ותומס הובס (שמיד ארחיב על ביקורותיהם) התנגדו לתיאוריה שלו.
גילברט רייל ( פילוסוף בריטי)-
כדי להמחיש את התנגדותו, רייל מציע אנלוגיה של הצגת תיאטרון (דוגמא) דמיינו לעצמכם לצפות בהצגה שבה השחקנים נעים על הבמה, מעבירים את השורות שלהם ועוסקים בפעולות שונות. רייל טוען שנקודת המבט של דקארט תהיה דומה לטענה שהכוונות של הדמויות - רצונותיהן, המניעים והמחשבות שלהן - הן ישויות מובחנות המרחפות מעל הבמה, ומשפיעות על פעולות השחקנים.
עם זאת, רייל טוען שהכוונות אינן ישויות נוספות אלא מרכיבים אינטגרליים של הפעולות עצמן, המשולבים בצורה חלקה עם התנועות וההתנהגויות הפיזיות הנצפות על הבמה.
ותומס הובס (פילוסוף אנגלי)-
כשאתה מרגיש מאושר, הובס היה אומר שזה בגלל שכימיקלים מסוימים משתחררים במוח שלך, לא בגלל איזו נשמה נפרדת, לא חומרית. הוא טען שמספיק להבין את פעולת המוח כדי להסביר התנהגות אנושית, ללא צורך בממלכה רוחנית נפרדת.
התקדמות במדעי המוח שפכו אור על הקשר המורכב בין תפקוד המוח לתהליכים נפשיים, ומאתגרת את הרעיון של תודעה נבדלת ובלתי חומרית.
אם יש עוד שאלות, תמיד מוזמן
דברים פיזיים- גשמיים
ודברים לא פיזיים- בלתי גופני
כמו מוח ונשמה. וכד'..
בסכימה של דקארט, התחום הגשמי נוגע להיבטים המוחשיים והחומריים של התגלמות האדם - הגוף, על תפקודיו הפיזיולוגיים וחוויותיו החושיות.
לעומת זאת, התחום הבלתי-גופני מקיף את המהות של הנפש או הנשמה, ומכיל יכולות כמו תודעה, הכרה ומודעות עצמית.
הדואליזם של דקארט מוצא את שיאו באקסיומה המפורסמת הקוגיטו (אני חושב, משמע אני קיים),
אקסיומה זו מכילה את המהות של הספקנות והאפיסטמולוגיה הקרטזית, ומציעה את התפיסה שמעשה החשיבה משמש עדות בלתי ניתנת לערעור לקיומו של האדם- הוודאות הבלתי ניתנת להכחשה של קיומו של האדם עצמו כיצור חושב.
דקארט טוען שגם ברגעים של ספק רדיקלי, שבהם אפשר להטיל ספק באמיתות המציאות החיצונית, מעשה הספק עצמו מניח את קיומו של ספק ישות מודעת וחושבת.
לפיכך, עצם נוכחות המחשבה משמשת עדות בלתי ניתנת להפרכה לקיומו של האדם עצמו!.
דקארט מבסס את התודעה כישות מובחנת, בלתי ניתנת לצמצום, נפרדת מהעולם החומרי.
הבחנה זו בין נפש וגוף מהווה את עיקר האונטולוגיה הדואליסטית של דקארט, שבה הנפש, כמקום מושבה של מחשבה ותודעה, תופסת עמדה מיוחסת מול התחום הגשמי.
דוגמא:
דמיינו שאתם רעבים ומחליטים לאכול חתיכת עוגת שוקולד. לפי דקארט, התשוקה לעוגה מקורה בתודעתך, כישות מובחנת הנפרדת מהגוף הפיזי שלך. אתה עלול לחוות את הכמיהה לעוגה במחשבות, ברגשות וברצונות שלך, שדקארט יסווג כחלק מהנפש. עם זאת, כאשר אתה באמת מושיט יד לעוגה ונוגס, זה הגוף הפיזי שלך בפעולה. אז, דקארט יטען שהתשוקה לעוגה (נפש) והפעולה הפיזית של אכילתה (גוף) הם שני היבטים נפרדים של הקיום שלך.
בנוסף, אם זה מעניין, הדואליזם של דקארט לא חמק מביקורות.
חוקרים כמו גילברט רייל ותומס הובס (שמיד ארחיב על ביקורותיהם) התנגדו לתיאוריה שלו.
גילברט רייל ( פילוסוף בריטי)-
כדי להמחיש את התנגדותו, רייל מציע אנלוגיה של הצגת תיאטרון (דוגמא) דמיינו לעצמכם לצפות בהצגה שבה השחקנים נעים על הבמה, מעבירים את השורות שלהם ועוסקים בפעולות שונות. רייל טוען שנקודת המבט של דקארט תהיה דומה לטענה שהכוונות של הדמויות - רצונותיהן, המניעים והמחשבות שלהן - הן ישויות מובחנות המרחפות מעל הבמה, ומשפיעות על פעולות השחקנים.
עם זאת, רייל טוען שהכוונות אינן ישויות נוספות אלא מרכיבים אינטגרליים של הפעולות עצמן, המשולבים בצורה חלקה עם התנועות וההתנהגויות הפיזיות הנצפות על הבמה.
ותומס הובס (פילוסוף אנגלי)-
כשאתה מרגיש מאושר, הובס היה אומר שזה בגלל שכימיקלים מסוימים משתחררים במוח שלך, לא בגלל איזו נשמה נפרדת, לא חומרית. הוא טען שמספיק להבין את פעולת המוח כדי להסביר התנהגות אנושית, ללא צורך בממלכה רוחנית נפרדת.
התקדמות במדעי המוח שפכו אור על הקשר המורכב בין תפקוד המוח לתהליכים נפשיים, ומאתגרת את הרעיון של תודעה נבדלת ובלתי חומרית.
אם יש עוד שאלות, תמיד מוזמן
^ אפשר להוכיח את זה בצורה פשוטה, סמים ואלכוהול משפיעים על הרגשות והם חומרים לגמרי, וניתן לבדוק בדיוק איך זה משפיע על המוח ומשם על הרגשות
מעבר לזה יש דוגמאות של אנשים שעברו ניתוח הפרדה בין האונות במוח והם פיתחו שני אישויות נפרדות, ואני לא חושב שיש צד להגיד שהתודעה נפרדת לשניים
מה שמוביל אותנו למסקנה שהתודעה היא חומרית
יש עוד מלא דוגמאות בסוג הזה שפעילות ישירה על המוח משפיעה על התודעה ועל הרגשות, ואם התודעה והרגש היא משהו נפרד מהמוח אין סיבה שיהיה אשפעה ישירה ביניהם
מעבר לזה יש דוגמאות של אנשים שעברו ניתוח הפרדה בין האונות במוח והם פיתחו שני אישויות נפרדות, ואני לא חושב שיש צד להגיד שהתודעה נפרדת לשניים
מה שמוביל אותנו למסקנה שהתודעה היא חומרית
יש עוד מלא דוגמאות בסוג הזה שפעילות ישירה על המוח משפיעה על התודעה ועל הרגשות, ואם התודעה והרגש היא משהו נפרד מהמוח אין סיבה שיהיה אשפעה ישירה ביניהם