6 תשובות
מי שמספיד אותו הזוי.. לא ישראלי מבחינתי
אנשים הזויים
שואל השאלה:
"מאבק לא אלים"
כלומר את מצדיקה מאבק כלשהוא נגד החיילים, יהודים בשטחים, המדינה ומדיניותה בשטחים, של האויבים שלנו, הערבים פלסטינים ולא אכפת לי איך תקראו לזה שלום זה לא, שלום היית יכול לעשות גם בלי מאבק אם פאקינג היית מפסיק לרצוח כל מה שהוא לא אתה, אנחנו לא נתקוף אתכם סתם בלי סיבה כי מבחינתנו האדמה הזאת שלנו או בגלל הטבח בחברון לפני מאה שנה ווטאבא
"מאבק לא אלים"
כלומר את מצדיקה מאבק כלשהוא נגד החיילים, יהודים בשטחים, המדינה ומדיניותה בשטחים, של האויבים שלנו, הערבים פלסטינים ולא אכפת לי איך תקראו לזה שלום זה לא, שלום היית יכול לעשות גם בלי מאבק אם פאקינג היית מפסיק לרצוח כל מה שהוא לא אתה, אנחנו לא נתקוף אתכם סתם בלי סיבה כי מבחינתנו האדמה הזאת שלנו או בגלל הטבח בחברון לפני מאה שנה ווטאבא
אנונימי
שואל השאלה:
שותפות בין פלסטינים יהודים זה שקר, יש רק שותפות ערבית- יהודית ישראלית! לא עם מחבל לא עם מי שמזדהה כפלסטיני, אויב המדינה מצטרף לארגון רצחני לאומני פלסטיני, ומבצע פעולות נגד חייל ונגד המדינה, בעולם מתוקן היו מגרשים את המשפחה שלך לסוריה, אתה חי בגן עדן עם סורגים ינבלה
שותפות בין פלסטינים יהודים זה שקר, יש רק שותפות ערבית- יהודית ישראלית! לא עם מחבל לא עם מי שמזדהה כפלסטיני, אויב המדינה מצטרף לארגון רצחני לאומני פלסטיני, ומבצע פעולות נגד חייל ונגד המדינה, בעולם מתוקן היו מגרשים את המשפחה שלך לסוריה, אתה חי בגן עדן עם סורגים ינבלה
אנונימי
שואל השאלה:
מה אכפת לי שהוא מתחרט! קצת מאוחר מדי לאחר שהצטרפת לארגון טרור ורצחת חייל שלנו, מה גם שהוא עדיין הזדהה עם בל"ד תומכי טרור ולאומנים פלסטינים, תירקב בכלא ופסיכופת בןגד מחבל, זה פשע שהוא בכלל עשה את כל זה בכלא ולא היה בבידוד כל החיים שלו, ענת מטר יכולה לקפוץ לי, בוא נראה אותה מקבלת את חבר שלה ליד המשפחה השכולה! באיזה זכות בכלל כאזרח ישראל שחי על הגב שלנו אתה מזדהה עם האויב מצטרף לארגון טרור ורוצח חייל בברוטליות! אין לך זכות לדבר על נאציזם יפלסטינאצי.
מה אכפת לי שהוא מתחרט! קצת מאוחר מדי לאחר שהצטרפת לארגון טרור ורצחת חייל שלנו, מה גם שהוא עדיין הזדהה עם בל"ד תומכי טרור ולאומנים פלסטינים, תירקב בכלא ופסיכופת בןגד מחבל, זה פשע שהוא בכלל עשה את כל זה בכלא ולא היה בבידוד כל החיים שלו, ענת מטר יכולה לקפוץ לי, בוא נראה אותה מקבלת את חבר שלה ליד המשפחה השכולה! באיזה זכות בכלל כאזרח ישראל שחי על הגב שלנו אתה מזדהה עם האויב מצטרף לארגון טרור ורוצח חייל בברוטליות! אין לך זכות לדבר על נאציזם יפלסטינאצי.
אנונימי
"וליד דקה יליד בקה אל ג'רביה. הוא נעצר במרץ 1986 ונדון כשנה לאחר מכן למאסר עולם, לאחר שהורשע במעורבות בחטיפתו ורציחתו של החייל משה תמם ב-1984. על פי כתב האישום, ההרשעה וגזר הדין, דקה לא ראה מעולם את תמם לא בזירת החטיפה ולא בזירת הרצח. ההוראה שקיבל ממפעיליו בחזית העממית, ואותה העביר לאחרים בחולייה, היא שיש לחטוף חייל לצורך מיקוח, להעבירו לג'נין ומשם לסוריה. כתב האישום קובע גם שווליד הורה לאחרים שאם הדברים יסתבכו, יהיה צורך להרוג את החייל. בפועל, זה מה שאכן קרה, למרבה הזוועה. משה תמם נורה למוות. וליד שמע על כך בדיעבד.
בית המשפט הצבאי בלוד, שגזר עליו מאסר עולם, פורק לפני שנים רבות משום שלא עמד בסטנדרטים של בתי משפט אזרחיים בתוך ישראל. ואכן, במשך זמן רב נאבק וליד על מנת לנהל משפט חוזר ולנקות את עצמו מאשמת הרצח. מבוקשו לא ניתן לו. ב-2012, לאחר מאבק ציבורי עיקש, הסכים הנשיא פרס לקצוב את עונשו, ואת עונשם של אסירים פלסטינים נוספים אזרחי ישראל שהואשמו ברצח חיילים. העונש הועמד אז על 37 שנים. חמש שנים לאחר מכן הורשע וליד דקה שוב, הפעם בשל חלקו בפרשת הברחת טלפונים לכלא. נגזרו עליו שתי שנות מאסר נוספות. במהלך השנים, הגיש וליד בקשות שונות לחנינה, לקציבת עונשו ולקיצור עונשו, ולבסוף גם לשחרור על בסיס הומניטרי, כשחוות הדעת של רופאיו ניבאו שלא נותרו לו יותר משנתיים לחיות. כל הבקשות הללו נדחו. וכך, ללא טיפול רפואי מספק ובמנותק מבני משפחתו, הוא נפטר השבוע, לאחר ריצוי מאסר העולם ושנה מתוך השנתיים האמורות. על דבר אשפוזו ומותו נודע למשפחתו רק מהרשתות החברתיות. איש, לא מטעם שב"ס ולא מטעם בית החולים, לא טרח להודיעם. סוכת האבלים שהוקמה בביתו פורקה באלימות על ידי המשטרה, וגופתו מוחזקת עדיין ואינה משוחררת לקבורה.
המרחב הציבורי הישראלי תקוע, כדרכו, ברגע אחד בזמן. במקרה של וליד דקה, הרגע הזה הוא רציחתו של משה תמם ז"ל. אלא שכאמור, אפילו אם קופאים ברגע הזה, חשוב לדעת את הפרטים המדויקים, שעיקרם הוא שווליד דקה כלל לא נכח בזירות החטיפה והרצח, לא ראה את משה תמם, לא ידע על הירצחו אלא לאחר מעשה, וממילא לא עינה או הרג אותו, בניגוד לנרטיב האהוב על רשתות התקשורת והרשתות החברתיות כאחד. הנרטיב הזה גם שוכח במודע את הרוצחים הפוליטיים היהודים מהמחתרת היהודית למשל שריצו עונשי מאסר זניחים על מעשי הרצח והחבלה שלהם, והיום מככבים בזירה הציבורית בכבוד רב.
על כל פנים, וליד עצמו כלל לא קפא. להיפך. כאדם מלא, אדם המודע לתבוניותו, לסובייקטיביות שלו ולחירותו אני משתמשת בכוונה במונחים ההגליאניים שבהם בחר וליד לתאר את האדם בכלל ואת עצמו בפרט הוא הביע חרטה מלאה ופומבית, חוזרת ונשנית, על מעשיו. לאחר החתימה על הסכם אוסלו, האמין שהוא יכול לבטא את עצמו כאזרח ישראלי באופן מלא. הוא נקט בפעולה חריגה וביקש משירות בתי הסוהר לבטל את שייכותו לארגון החזית העממית. וליד הצטרף למפלגת בל"ד, וככל שהדבר אפשרי במסגרת חיי הכלא, היה פעיל במפלגה, כתב, פרסם, ייעץ. כתביו היו ביקורתיים ועמוקים, מקוריים ולא חנפניים. בשל כך, הוא הפך במרוצת השנים לאחד מהאינטלקטואלים הפלסטינים הבולטים והמוערכים ביותר זו אינה הגזמה כלל וכלל.
מהפרספקטיבה הייחודית שלו מחוץ לזמן ("הזמן המקביל", כינה את הזמן בכלא) ומחוץ למקום וליד הצליח לנסח היטב את החוליים המאפיינים את שתי החברות, הפלסטינית והישראלית, ואת נקודות החוזקה שלהן, את אפשרויותיהן לצמוח. חיבור ארוך, היוצר אנלוגיה מבריקה בין מהלכיהם של אריאל שרון ונציב שב"ס לשעבר, יעקב גנות, במהלך שביתת האסירים הגדולה בשנת 2004 ובין מדיניותה של ממשלת ישראל בגדה ובעזה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, התפרסם תחת הכותרת "צריבת התודעה, או הגדרה מחודשת של העינוי" בכרך שערכתי ביחד עם עו"ד עביר בכר על מצב האסירים הפוליטיים הפלסטיניים הכלואים בישראל. (threat: palestinian political prisoners in israel , הוצאת ורסו, 2011).
דמותו המנהיגה והאמיצה של וליד נגעה בכל סובביו בכלא. דברים כאלה שמעתי בזמנו מפי גורמים בשב"ס, שבירכו על השפעתו הממתנת. שעות על גבי שעות בילה בחברת אסירים צעירים ולימד אותם קטעי הגות על חשיבותו של מאבק לא אלים, על הדבקות בחיים, על ההשלכות הרות האסון של מאבק מזוין עד חורמה. יום אחד הופתעתי כשמצאתי בתיבת הדואר גלויה מאסיר שאת שמו לא שמעתי לפני כן. אסיר זה, שנידון אף הוא למאסר עולם בגין רצח חיילים, כתב לי ששמע מווליד עלי והשתכנע שהדרך הפוליטית הנכונה היא דרך המאבק הפוליטי המשותף, ערבי-יהודי. הנה עדותו של וליד על השיחות הללו:
"אני קורא להם את המכתבים שלנו ואנחנו מנהלים שיחה ורואה שבסופו של דבר הדברים משתנים ומחלחלים ויוצרים שינוי שזורע בנפשם שאלות סביב האמיתות המוחלטות שהאמינו בהם. המכתבים שלך, ענת, מזמן הפסיקו להיות רק מכתבים. הקשר שלנו מזמן אינו רק קשר בין יהודייה וערבי, וכשאני מציין את היותך יהודייה, אני עושה את זה במופגן ובמתכוון. לכן רציתי לצרוח: יש לי אחות יהודייה. הצלחת הקשר שלנו והפעילות שלכם איננה נמדדת בעיני בזה שאני אשתחרר כתוצאה מכך. אנחנו כבר מצליחים. המכתבים שלך הם מראה שאני מציב מול אלה שרוצים לדעת עד כמה מכוערים כאשר הם שופטים בני אדם על פי מוצאם ודתם".
במקביל, מימש וליד את תשוקתו לכתיבה פילוסופית. וליד דקה, האינטלקטואל הרפלקטיבי תמיד, נרשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה וסיים תואר שני בלימודי דמוקרטיה. בשלב כלשהו בהתכתבויותינו, עלה הרעיון שאנחה אותו לדוקטורט. פנטזנו על חיבור שיקשר בין חנה ארנדט לבין פוקו, משהו על טוטליטריות, כליאה, נאורות וצלם אנוש. על רקע ההוגים הללו, וליד ביקש ליישם את ניתוחיהם של אמיל דורקהיים וזיגמונט באומן בדבר תפקיד פילוסוף המוסר בחברה הדמוקרטית, על המציאות הפוליטית בהווה. הוא סבר שההבחנה בין רציונליות תכליתית לרציונליות מהותית תשרת אותו בבואו לנתח בעזרת דורקהיים ובאומן את העיוות הנאצי, ואת הדרכים לדאוג לכך שעיוות כזה לא יחזור. בסופו של דבר, הר הדוקטורט התברר כגבוה מדי, אבל מכתבינו המשיכו וכללו תמיד גם דיונים פילוסופיים מעמיקים."
מאמר שכתבה ענת מטר, מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שהכירה את דקה באופן אישי.
מתוך שיחה מקומית:
https://www.mekomit.co.il/%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%95%d7%9c/
בית המשפט הצבאי בלוד, שגזר עליו מאסר עולם, פורק לפני שנים רבות משום שלא עמד בסטנדרטים של בתי משפט אזרחיים בתוך ישראל. ואכן, במשך זמן רב נאבק וליד על מנת לנהל משפט חוזר ולנקות את עצמו מאשמת הרצח. מבוקשו לא ניתן לו. ב-2012, לאחר מאבק ציבורי עיקש, הסכים הנשיא פרס לקצוב את עונשו, ואת עונשם של אסירים פלסטינים נוספים אזרחי ישראל שהואשמו ברצח חיילים. העונש הועמד אז על 37 שנים. חמש שנים לאחר מכן הורשע וליד דקה שוב, הפעם בשל חלקו בפרשת הברחת טלפונים לכלא. נגזרו עליו שתי שנות מאסר נוספות. במהלך השנים, הגיש וליד בקשות שונות לחנינה, לקציבת עונשו ולקיצור עונשו, ולבסוף גם לשחרור על בסיס הומניטרי, כשחוות הדעת של רופאיו ניבאו שלא נותרו לו יותר משנתיים לחיות. כל הבקשות הללו נדחו. וכך, ללא טיפול רפואי מספק ובמנותק מבני משפחתו, הוא נפטר השבוע, לאחר ריצוי מאסר העולם ושנה מתוך השנתיים האמורות. על דבר אשפוזו ומותו נודע למשפחתו רק מהרשתות החברתיות. איש, לא מטעם שב"ס ולא מטעם בית החולים, לא טרח להודיעם. סוכת האבלים שהוקמה בביתו פורקה באלימות על ידי המשטרה, וגופתו מוחזקת עדיין ואינה משוחררת לקבורה.
המרחב הציבורי הישראלי תקוע, כדרכו, ברגע אחד בזמן. במקרה של וליד דקה, הרגע הזה הוא רציחתו של משה תמם ז"ל. אלא שכאמור, אפילו אם קופאים ברגע הזה, חשוב לדעת את הפרטים המדויקים, שעיקרם הוא שווליד דקה כלל לא נכח בזירות החטיפה והרצח, לא ראה את משה תמם, לא ידע על הירצחו אלא לאחר מעשה, וממילא לא עינה או הרג אותו, בניגוד לנרטיב האהוב על רשתות התקשורת והרשתות החברתיות כאחד. הנרטיב הזה גם שוכח במודע את הרוצחים הפוליטיים היהודים מהמחתרת היהודית למשל שריצו עונשי מאסר זניחים על מעשי הרצח והחבלה שלהם, והיום מככבים בזירה הציבורית בכבוד רב.
על כל פנים, וליד עצמו כלל לא קפא. להיפך. כאדם מלא, אדם המודע לתבוניותו, לסובייקטיביות שלו ולחירותו אני משתמשת בכוונה במונחים ההגליאניים שבהם בחר וליד לתאר את האדם בכלל ואת עצמו בפרט הוא הביע חרטה מלאה ופומבית, חוזרת ונשנית, על מעשיו. לאחר החתימה על הסכם אוסלו, האמין שהוא יכול לבטא את עצמו כאזרח ישראלי באופן מלא. הוא נקט בפעולה חריגה וביקש משירות בתי הסוהר לבטל את שייכותו לארגון החזית העממית. וליד הצטרף למפלגת בל"ד, וככל שהדבר אפשרי במסגרת חיי הכלא, היה פעיל במפלגה, כתב, פרסם, ייעץ. כתביו היו ביקורתיים ועמוקים, מקוריים ולא חנפניים. בשל כך, הוא הפך במרוצת השנים לאחד מהאינטלקטואלים הפלסטינים הבולטים והמוערכים ביותר זו אינה הגזמה כלל וכלל.
מהפרספקטיבה הייחודית שלו מחוץ לזמן ("הזמן המקביל", כינה את הזמן בכלא) ומחוץ למקום וליד הצליח לנסח היטב את החוליים המאפיינים את שתי החברות, הפלסטינית והישראלית, ואת נקודות החוזקה שלהן, את אפשרויותיהן לצמוח. חיבור ארוך, היוצר אנלוגיה מבריקה בין מהלכיהם של אריאל שרון ונציב שב"ס לשעבר, יעקב גנות, במהלך שביתת האסירים הגדולה בשנת 2004 ובין מדיניותה של ממשלת ישראל בגדה ובעזה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, התפרסם תחת הכותרת "צריבת התודעה, או הגדרה מחודשת של העינוי" בכרך שערכתי ביחד עם עו"ד עביר בכר על מצב האסירים הפוליטיים הפלסטיניים הכלואים בישראל. (threat: palestinian political prisoners in israel , הוצאת ורסו, 2011).
דמותו המנהיגה והאמיצה של וליד נגעה בכל סובביו בכלא. דברים כאלה שמעתי בזמנו מפי גורמים בשב"ס, שבירכו על השפעתו הממתנת. שעות על גבי שעות בילה בחברת אסירים צעירים ולימד אותם קטעי הגות על חשיבותו של מאבק לא אלים, על הדבקות בחיים, על ההשלכות הרות האסון של מאבק מזוין עד חורמה. יום אחד הופתעתי כשמצאתי בתיבת הדואר גלויה מאסיר שאת שמו לא שמעתי לפני כן. אסיר זה, שנידון אף הוא למאסר עולם בגין רצח חיילים, כתב לי ששמע מווליד עלי והשתכנע שהדרך הפוליטית הנכונה היא דרך המאבק הפוליטי המשותף, ערבי-יהודי. הנה עדותו של וליד על השיחות הללו:
"אני קורא להם את המכתבים שלנו ואנחנו מנהלים שיחה ורואה שבסופו של דבר הדברים משתנים ומחלחלים ויוצרים שינוי שזורע בנפשם שאלות סביב האמיתות המוחלטות שהאמינו בהם. המכתבים שלך, ענת, מזמן הפסיקו להיות רק מכתבים. הקשר שלנו מזמן אינו רק קשר בין יהודייה וערבי, וכשאני מציין את היותך יהודייה, אני עושה את זה במופגן ובמתכוון. לכן רציתי לצרוח: יש לי אחות יהודייה. הצלחת הקשר שלנו והפעילות שלכם איננה נמדדת בעיני בזה שאני אשתחרר כתוצאה מכך. אנחנו כבר מצליחים. המכתבים שלך הם מראה שאני מציב מול אלה שרוצים לדעת עד כמה מכוערים כאשר הם שופטים בני אדם על פי מוצאם ודתם".
במקביל, מימש וליד את תשוקתו לכתיבה פילוסופית. וליד דקה, האינטלקטואל הרפלקטיבי תמיד, נרשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה וסיים תואר שני בלימודי דמוקרטיה. בשלב כלשהו בהתכתבויותינו, עלה הרעיון שאנחה אותו לדוקטורט. פנטזנו על חיבור שיקשר בין חנה ארנדט לבין פוקו, משהו על טוטליטריות, כליאה, נאורות וצלם אנוש. על רקע ההוגים הללו, וליד ביקש ליישם את ניתוחיהם של אמיל דורקהיים וזיגמונט באומן בדבר תפקיד פילוסוף המוסר בחברה הדמוקרטית, על המציאות הפוליטית בהווה. הוא סבר שההבחנה בין רציונליות תכליתית לרציונליות מהותית תשרת אותו בבואו לנתח בעזרת דורקהיים ובאומן את העיוות הנאצי, ואת הדרכים לדאוג לכך שעיוות כזה לא יחזור. בסופו של דבר, הר הדוקטורט התברר כגבוה מדי, אבל מכתבינו המשיכו וכללו תמיד גם דיונים פילוסופיים מעמיקים."
מאמר שכתבה ענת מטר, מרצה בכירה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שהכירה את דקה באופן אישי.
מתוך שיחה מקומית:
https://www.mekomit.co.il/%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%95%d7%9c/
באותו הנושא: