האם אתם מרגישים ריחוק לדת או להפך ומדוע ?

קירוב לדת

ריחוק
בגלל הסביבה שבה גדלתי

לא קירוב ולא ריחוק, לא מרגיש כלום...

קירוב כי אני רוצה ללכת אחרי האמת.

קירוב חזק.
הרגשה והבנה שאני אוהב את השם.
לא תמיד קל. אבל אני אוהב את השם בכל מצב.

יותר קירוב אבל יותר קושי לקיים מצוות וללמוד

היו תקופות שהיה ריחוק וקירוב, מתישהו זה נעלם, זה נהפך למציאות פשוטה, יותר כמו 'משוטט בים' עד שנתקל באבן טובה ושם בכיס, ושמריח סכנה מתרחק, מאשר קירוב או ריחוק.

אולי לפעמים שיחות עם יוצאים בשאלה או מתרחקים גורמים לי להרגיש כאב כלפיהם (אני משתדל לא להביע אותו מולם) ולחיזוק במנהגים כמו תיקון חצות, אבל זה רק עד שהכאב עובר... לצערי הוא לא משתמר לי הרבה, וחוזר למצב הקודם של 'משוטט' בלימוד.

אני מתמקד בלהיות קרוב לה' והדרך לזה זו הדת, וככל שאני לומד יותר אני מבין שהדברים שנצטווינו לעשות הם לא סתם אלא יש בהם מהות של דרך אמת, ואפילו שזה יכול להרגיש קשה הידיעה שזה רצון ה' וזה לטובתי נותנת שמחה שזכיתי להכיר את הבורא ולקיים את רצונו. ולמרות זאת אני עדיין יכול לעשות סוויצ' במוח ולהסתכל על כל מה שבא לפני בראש של חילוני כפי שהייתי פעם ואני מבין שיש מציאות של לפרש את הדברים כמרחיקים ומפחידים אבל מנקודת המבט שלי אני מבין שזה רק מחוסר ידיעה שה' מטיב לנו עם התורה ושאם משלימים עם ההבנה שזה תהליך תיקון ומסכימים להתמסר אליו אז מצליחים לפרוץ את המהות החומרית של העולם ולהיות מאושרים באמת מתוך שלמות אמיתית והכי מדוייקת למי שאני באמת.

להפך, מרגישה קירוב
כל יום משהו אחר גורם לאמונה שלי להיות יותר חזקה ויותר חזקה.
הדברים הקטנים האלה שלעולם לא מובנים מאליו
וכל יום כשאני קמה אני מבינה את זה שהכל בזכות ה' , אם זה עצם זה שאני קמה כל יום , שיש לי בריאות , משפחה , שיש לי מצבים קשים ומצבים טובים , שיש לי ניסיונות בחיים (ניסיונות זה תמיד לטובה ובגלל זה אני מעריכה את זה) , עצם זה שאני רואה,הולכת וכו. וגם הדברים שאין לי בחיים גם על זה אני מודה .וגם דברים אחרים , לדגומא כל יום נגיד לומדים דברים חדשים שקשורים לדת ואני משתדלת לעשות אותם (או לשמוע נגיד שיעורי תורה) זה גורם לאמונה שלי להיות חזקה פי אלף.

"ואני קרבת אלוקים לי טוב"

קירוב , כשיש אנשים שמרוחקים מהדת אלו האנשים שהכי הרבה יתחברו לזה בסוף וככה גדלתי ועם הזמן התאהבתי ברעיון

קירוב.

ריחוק...
לא מצליחה להבין איך אנשים כל כך מצליחים להאמין. כאילו. כשאני חושבת על אלוהים אני לוקחת את זה כמו הסיפור שיש עכבר שלוקח את השיניים ממתחת לכרית ומשאיר מתנה. אני לא רואה את זה בתור סיפור ריל. קשה לי להאמין במשהו שאין לו הוכחה וודאית וזו אמונה עיוורת. לחייזרים יש יותר הוכחות שהם קיימים מאשר אלוהים. אלה אם כן... חייזרים זה אלוהים?

קירוב חזק מאוד להשם יתברך!!

שאלה קצת מבלבלת האמת אז אני קצת אמביוולנטי ואסביר...

אני מרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא, והשיחה איתו והמחשבות איתו הן כל רגע,
אך במקביל מרגיש ריחוק מהתורה והמצוות לדאבוני,
עם זאת תמיד לומד דברים חדשים, תמיד יש למה לשאוף ולהשתדל לקיים (:
תודה להשם!