יש כאן עוד מישהו/מישהי שלא מרגישים בבית ושייכים לשום מקום ועם אף אחד? תמיד בודדים, תמיד מרגישים שונים?

לא

אני
אני בן 17 ואני ממש מזדהה

בחיים לא הרגשתי שייכת מידי למשפחה או לחברה אני משהו מוזר כזה

הי אנונימית,

הבדידות והמרחק מכל היתר זועקים מתוך הדברים שלך. "להרגיש בבית" זו תחושה שהולכת זה לצד זה עם שייכות, נינוחות, ביטחון, ואף בעלות, ואת אלה את חסרה. ואת מזהה חוסר שלמות עם עצמך בחוויות שלך עם הסביבה החברתית, והאנשים הסובבים אותך.
ההתבוננות שלך אל מחוצה לך, על האחרים, היא התבוננות שמחדדת את המרחב שמפריד בינך לאחרים, ויוצר מחד את הייחודיות שלך ביחס לאחרים, אך גם מייצר ניכור שיש בו שאלה וכאב גם יחד: "האם זו בחירה שלי? האם משהו אצלי לא בסדר? האם הם מרחיקים אולי? "
נראה כי הישות והקיום שלך נמדדים ביחסים האלה שאת מקיימת עם האחרים, מלווה בניכור משהו. יתכן והמרחק מהאחרים מאפשר לראות טוב יותר את עצמך ואת האחרים. יחד עם זאת, יש לכך מחיר שאת משלמת אותו.
העצים העירומים בתמונה, אינם מצמיחים דבר והדמות היושבת לבד על הספסל ומביטה למרחק, יש בה איזה עצב, נוגות, והיא מחדדת מצב קיומי אבל גם אולי כמו מייחלת למשהו אל מעבר למקום, לזמן, שיתכן ויש לו אפשרות להתקיים.
ואולי יש כאן בחירה בהתרחקות מכל האחרים, אך גם מחפשת חברים כמוך, החווים מצב דומה.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אשר יכולה לספק לך מענה אישי.
תרגישי בנוח לפנות אלינו לצ'אט של העמותה. נהיה שם לשמוע את כל שתרצי להעלות, ואולי נוכל לחשוב יחד על דרכים להקל על המצב הנוכחי.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך מתנדבת סה"ר