43 תשובות
שואל השאלה:
ראיתי באחת התגובות שמישהו קרא לאלוקים "תאוריה" קיומו של אלוקים פילוסופי ויש המון טיעונים חזקים לאמונה הנקודה הסינגולרית היא תאוריה
שואל השאלה:
הוא אמר בפודקאסט שאחד ההסברים ליקום הוא אלוקים
שואל השאלה:
לעניות דעתך אי אפשר להסכים
שואל השאלה:
שמוליק ההבדל הוא שקיומו של כוח עליון אפשרי בהתחשב במורכבות היקום ותופעות בלתי מוסברות
שואל השאלה:
לפי ההלכה אתה צודק אבל בתנך זה חטא אם הוא לא מתחתן איתה
למה דתיים חצופים כל כך ומתיימרים לומר בחוצפתם שהם יודעים שיש ישות עליונה? ברצינות, מה זו השאלה חסרת המודעות הזו?
שואל השאלה:
דתיים לא מעליבים אתאיסטים לרוב זכותם להאמין במה שבא להם האם זה מצדיק את ההתנהגות?
יאיר, דתיים לא מעליבים אתאיסטים, הם פשוט מוציאים אותם להורג
שואל השאלה:
במדינות ערביות כן בישראל כמעט ולא ראיתי דתי שיורד על אתאיסט רק בגלל שהוא לא מאמין באלוקים
שואל השאלה:
אתה מדבר על ילדים קטנים בחייך בני 20 פלוס מקללים דתיים
יאיר, אירוני לומר את זה כשעשית את זה בכותרת השאלה שלך
שואל השאלה:
אמרתי את האמת הם בטוחים בעצמם אני למשל לא בטוח בעצמי אבל אני רואה את זה כדבר הנכון בחיים לא ירדתי על אתאיסט
מטרתה של ההלכה שהזכרת היא למנוע מקרי אונס.

כשאדם יודע שכשהוא אונס הוא חייב לשלם מזונות עד סוף חייו ולהיות בבית עם מישהי ששנואה עליו לנצח (!) - הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא יעשה את זה
יאיר, בפתח השאלה שלך קראת לאתאיסטים יומרנים וחצופים, אתאיסטים יכול לתרץ ירידות על דתיים בדיוק כמו שאתה מתרץ ירידות על אתאיסטים.
שואל השאלה:
לכנות אותם יומרניים זה פוגעני לעניות דעתך רובם עונים על ההגדרה לקרוא לאלוקים חבר דמיוני זה לגמרי עונה על זה
דני, אתה מודע לזה שזה תקף רק לנערות (כלומר תקופה של בערך חצי שנה)? עזוב את זה שעונש כזה לא יעניין אדם עשיר.
סבבה, אז אני חושב שדתיים הם יומרנים וחצופים, זה גם לא פוגעני?
שואל השאלה:
יודע מה צודק ההכללה שלי הייתה פוגענית דיברתי על חלק מהם
שואל השאלה:
אמרתי לך שאתה צודק אם העלבתי מישהו אני באמת מצטער דיברתי על חלק
שואל השאלה:
כברלאמשתובב כן זה פוגעני אם אתה מדבר על חלק אני מסכים איתך
שואל השאלה:
שוב פעם אני לא יומרני בחיים לא אמרתי שאלוקים הוא עובדה מוכחת לעניות דעתי יש טיעונים חזקים לאמונה ותופעות בלתי מוסברות ואני רואה את זה כדבר הנכון עבורי
^ניוטון היה נוצרי אדוק.
אין רעיות לטיעון הזה אז הם מאמינים מסיבות לא טובות וגם את חושבת שהם טועיפ הם לא מאמינים ביהווה
כי אלוהים באמת חבר דמיוני וזו עובדה
בין אם הוא קיים ובין אם לא לגמרי יכול להיות שניקולה טסלה, אילון מאסק וניוטון טועים (אם הם מאמינים באלוהים בכלל??). זה לא שיש להם באמת עמדה מיוחדת לגבי לדעת אם הוא קיים או לא, זו עדיין דעה. זה שהם חכמים ועשו פיתוחים במדע לא אומר שהם פתאום יודעים בוודאות שהוא קיים
זה קשל לוגי להגיד שבגלל שהוא חכם הוא לא יכול לתאות
כברלאמשתובב, ממתי להכיר בעובדות זאת "חוצפה"? אולי גם להגיד שאתה יודע שהייתה שואה בין השנים 1939-1945 גם זאת "חוצפה" כי מי אתה שתחליט שאתה יודע מה קרה בתקופה לפני שנולדת?
אנונימי
מה הקשר דתיים? רוב החילונים שאני מכירה מאמינים שאלוהים קיים
פשוט אין להם כוח לעשות משהו עם זה

חוץ מזה שגם שכחת את אלברט איינשטיין
אנונימית
אלוהים לא קיים fight me
זה הדרך התמודדות שלך מימי האדם הקדמון
אנונימי יש לזה ים ראיות אתה רוצה לעצום עניים אתה יכול אבל זה מעיד עליך
אלברת לא האמין באל כמוך יותר בהלואים של שפינוזה וגם לא היה לו ראיות לזה וזה שהוא חכם לא אומר שהוא תמיד צודק(ואם הוא כן אז זה לא טוב לאמונה שלך)הוא גם לא אהב שדתיים השתמשו במה שהוא אמר כדי להצדיק את האמונות שלהם כי זה לא הכוונה שלו
השאלה שלך מעידה על בורות
יש הבדל גדול מאוד בין לבוא ולהגיד שאלוהים הוא דבר מסוים, לבין לבוא ולהגיד שאנחנו לא יודעים מה זה אלוהים
וזה מה שאתאיסטים אומרים
בעיניי זה יומרנות הרבה יותר גדולה לבוא ולהגיד אני יודע מה זה אלוהים
ומעולם לא הצליחו להגיע להוכחה לוגית לזה שיש אלוהים בלי ליפול בכשלים לוגיים בדרך
נכון אבל אנשים מאמינים אמונה עיוורת ולא חושבים רק ירשמו לנו מינוסים כי אין להם איך להוצי את המרמור אחרת חח
אגב לכן אומרים אמונה יהודית ולא ידיעה יהודית
כי ידיעה בנושא הזה לא קיימת
נכון אין לנו ידע ומי שחושב שיש שיראה
אנשים יומרניים יש בכל תחום ומפורסמים יש גם אתאיסטים, אז במקרה הזה, כך או כך אין לנו ברירה אלא לקבל את זה שגם אנשים גאונים ואפילו מפורסמים ופורצי דרך טועים לפעמים. כולנו בני אדם, יומרניים או לא יומרניים, ובעיקר טועים. זה לא מוכיח כלום.
כן אבל גם זה לא משנה כי לא היה לו ראיות לזה
ולאננימית ולכל אלו שהתווכחו זה היה דעותיו של איינשטיין בקשר לאלוהים


השקפותיו הפילוסופיות
הסוגייה של דטרמיניזם (כלומר האם הכל נקבע מראש?) ומדע, שבמסגרתה איינשטיין אף התייחס לאלוהים, העלתה את השאלה לגבי עמדתו לגבי אמונתו. תלמידו משה ימר חקר את עמדותיו של איינשטיין בנושא זה וריכזן בספר איינשטיין והדת.

במכתב של איינשטיין לרב הרברט גולדשטיין ב-1929 אמר: אני מאמין באלוהי שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה ובחוקים של הטבע, "ולא באלוהים המעסיק את עצמו בגורל ובמעשים של בני האדם." כשנשאל האם הוא פנתאיסט, השיב: איני אתאיסט. איני יודע האם אני יכול להגדיר עצמי כפנתאיסט. הבעיה הכרוכה בכך עצומה מידי עבור מוחותינו המוגבלים. האם יורשה לי להשיב במשל? השכל האנושי, מאומן ככל שיהיה, אינו יכול לתפוס את היקום. אנו בעמדה של ילד קטן, הנכנס לספרייה ענקית שקירותיה מכוסים עד התקרה בספרים בשפות שונות רבות. הילד יודע שבהכרח מישהו כתב את הספרים הללו. הוא אינו יודע מי או כיצד. הוא אינו מבין את השפות שבהן הם כתובים. הילד מבחין בתוכנית ברורה בסידור הספרים סדר מסתורי, שאת טבעו אינו יכול להבין, אלא בקושי לחשוד בו. זוהי, לפי הנראה לי, גישתו של השכל האנושי, ולו הדגול והמתורבת ביותר, כלפי אלוהים. אנו רואים יקום מסודר באופן נפלא, הפועל לפי חוקים מסוימים, אבל אנו בקושי מבינים אותם. מוחותינו המוגבלים אינם מסוגלים לתפוש את הכוח המסתורי שמניע את צבירי הכוכבים. אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה. עוד יותר מכך אני מעריץ את תרומתו למחשבה המודרנית. שפינוזה הוא גדול הפילוסופים המודרניים, כיוון שהוא הפילוסוף הראשון שהתייחס לנפש ולגוף כישות אחת, לא כשני דברים נפרדים.
1930 פרסם מאמר בניו יורק טיימס שכותרתו דת ומדע ובו דן בשלושה סגנונות דת. אצל האדם הפרימיטיבי, היה זה בעיקר הפחד שעורר רעיונות דתיים פחד מרעב, מחיות טרף, מחולי וממוות. מאחר שההבנה האנושית של הקשרים הסיבתיים הייתה עדיין בלתי מפותחת, ברא המוח ישויות על טבעיות שלהן סגדו על ידי הקרבת קורבנות ומתן מנחות. לשלב הראשון הזה בהתפתחות הדת קרא איינשטיין הדת של הפחד. השלב הבא בהתפתחות הדת, לשיטתו של איינשטיין, הוא התפיסה החברתית או המוסרית של אלוהים, שנובעת מן הכמיהה להנחיה, לאהבה ולתמיכה. אלוהים הוא גורם שגומל ומעניש, מנחם בעת מצוקה ומשמר את נשמות המתים. התנך והברית החדשה מספקים לאיינשטיין דוגמה ראויה להערצה של מעבר מדת הפחד לבכורתה ההדרגתית של דת המוסר, שעודנה צמודה לתפיסה אנתרופומורפית (מאנישה) של אלוהים. השלב השלישי של החוויה הדתית, שאיינשטיין קורא לו הרגש הדתי הקוסמי, הוא מצב שקשה מאוד לתארו באופן בהיר למי שחסר אותו לגמרי, בעיקר מפני שאין שום תפיסה אנתרופומורפית של אלוהים שמתאימה לו. איינשטיין החשיב את עצמו לדתי במובן השלישי מבניהם, או במילותיו: הדת שלי מורכבת מהערצה כנועה, לרוח עילאית הבלתי מוגבלת, המגלה את עצמה בפרטים קלי הדעת, שאנו מסוגלים לתפוש במוחותינו השבריריים והחלושים. השכנוע העמוק הזה בנוכחותו של כוח תבוני עליון, המתגלה ביקום שאינו ניתן להבנה, הוא אידיאל האל שלי.
אם כבר הגישה של איינשטיין הייתה דומה מאוד לאתאיזם האגונוסטי
^^זאת אומרת, איינשטיין ליטרלי אמר שהדת היא בולשיט שהתפתחה מהצורך של בני אדם בהנחיה, במישהו שיגיד להם מה לעשות. טכנית הוא לא אמר "אלוהים לא קיים", אבל הוא חד משמעית כפר בדת וגם ברעיון של אלוהים. הוא חשב שהיא מומצאת ושבני האדם המציאו אותה כי הם היו צריכים הנחיות. הוא נשמע אתאיסט אגנוסטי
יש מן חוק ש''לרעים מותר הכל''

דתי שהיה משתמש באותם המילים היה נחסם
אנונימי