אני אדם מופנם וממש קשה לי להיפתח ופשוט להתחיל לדבר עם אנשים מה לעשות?

^תשובה מצויינת עשה כך ותצליח

אני גם הייצי במצבך, לא הייתי מדברת, הייתי מובכת ומופנמת.
באיזשהו שלב זה כבר מאס עליי, ראיתי שזה מתיש אותי ועוצר אותי מלהיות מאושרת ומשוחררת.
זה לא היה קל, כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שזה היה תהליך של לפחות מתחילת השנה!
כל סיטואציה שהייתה לי עם אנשים ניסיתי להגיד מילה, משפט, מעשה שיוציא אותי קצת מהתא המעופש במוח שלי שמבודד מהעולם.
אני עדיין בתהליך, אבל זה עבודה עצמית.
תראה, אתה צריך להיות בגישה קלילה וחיובית, בגישה של לצחוק גם אם מביך ורוצים לקבור את עצמנו.
גם אם קרה משהו ממש מביך צריך לדעת לשחרר, ללמוד מהעניין ולעבור האלה.
לאחרונה קרתה לי סיטואציה ממש לא נעימה שיצאתי בה רעה לא בכוונה והתחרטתי על המעשה, למדתי ממנו ואני עברתי האלה.
הכי חשוב זה שתדע מה אתה שווה, כשאתה סומך על עצמך ושאתה הגב של עצמך, אתה תהיה מוכן להתמודד עם העולם.

הכי חשוב זה שתישאר מי שאתה ואל תנסה להשתנות או להקצין את עצמך בשביל אחרים. כל עוד אתה תישאר אותנטי אתה תמשוך את האנשים שמתאימים לך. אם תשנה את עצמך אתה תמצא את עצמך בעולם שבו אתה מרגיש שאתה לא יכול להיות אתה ואתה חייב לשים מסיכות, עם חבורה של אנשים שאתה לא באמת מתחבר אליהם, אבל נשאר איתם כי אתה לא רוצה להיות לבד

ללכת ללמוד משחק, מנסיון לי אישית זה עזר בטירוף

אתה לא חייב להיפתח בפעם אחת ולהתחיל לספר דברים אישיים לאנשים שהרגע הכרת, תנסה להישאר יחסית אנונימי כזה אבל בכל זאת להיות עצמך ולאט לאט תתחיל להרגיש טבעי עם האנשים שהכרת אם הם באמת האנשים הנכונים

מזדהה

יש הבדל בין מופנמות לביישנות^
בכל מקרה, אני כן הצעתי לו להמשיך לפנות לאנשים ולהתעניין בהם ולתקשר..
אבל גם להבין שזה בסדר גמור, וזה האופי שלו שהוא לא מתחבר הכי בקלות או נוח לו עם כולם.. זה לא ממש משהו שאפשר לשנות.
גם לא נכון לסמוך על כולם, ולדעתי פשוט חבל שבן אדם ישקיע אנרגיות במקום ואנשים שאולי לא טובים/ נכונים לו.. צריך עם כאלה שכן.

ואי מה תישאר כמו שאתה אני מת

למה שהוא ישאר לבד ולא מסוגל לדבר עם אנשים
תשובות הזויות

זה הכל עניין של הדרגתיות, רק תתחיל, רק תראה נכונות.
תגיד משפט אחד למישהו אחד והשיחה הרבה פעמים תתפתח לבד, תהיה במקום שנותן לך הזדמנויות לעשות את זה

תשאר ככה.
אני תמיד נדפקת מזה שיש לי לב טוב ונחשבת לתמימה.
כמות הפעמים שזה סיבך אותי כמעט עד למוות ודברים כאלה, באמת אומרת לך עדיף לך להשאר ככה.

להיות מופנם זה לא דבר רע.
כל עוד זאת לא ביישנות גם שמשתלטת לך על החיים, ומונעת ממך לעשות פעולות ביומיום.
תנסה כן לפנות לאנשים, להתעניין בהם.
בכללי, מניחה שגם בהתאם לאופי שלך, בסוף חשוב לך קשר עמוק עם אנשים ואתה יותר מתחבר ונפתח לכאלה.. שזה הגיוני מאוד.
העיקר תהיה סבבה עם אנשים, ותמיד אפשר לתקשר עם כולם אבל לא חייב להיות בקשר וחבר של כולם (גם לא אפשרי).

אני לא כל כך מסכימה עם התגובות שאומרות 'תישאר ככה, כמה שאתה'. אם זה ממש מפריע לך אין שום סיבה שלא תשנה את עצמך בשביל שתרגיש טוב עם עצמך.

אני הייתי נורא ביישנית, ברמה שאם פונים אליי אני מדברת בשקט ובטח שלא מול אנשים, לא הייתי רוצה להיות בולטת ולא כלום, רק לשבת בפינה שלי ולהיות בשקט, אבל עם הזמן ראיתי שזה פגע בי.
הייתי בצבא והיו דופקים אותי, מתייחסים כאילו אני סמרטוט ובאמת הרגשתי ככה, עד שקרה לי איזה סוויץ' בראש והצלחתי להתחיל לענות ולאט לאט זה התגבר ועכשיו אני לא יכולה לשתוק (לצערם של אנשים).

זאת עבודה נורא קשה שאתה עובר עם עצמך, אבל תאמין לי שזה שווה את זה!
התחושה הזאת שסוף סוף יש לך איזה סיי ושומעים אותך שווה הכל!