למישהו יש מונולוג מתוך "הקיץ של אביה"???? וגם אם למישהו יש את "השחר של גאיה" לקריאה?

מקווה שעזרתי

שואל השאלה:
זה רושם לי "אין תצוגה מקוונת" :(

הקיץ של אביה\גילה אלמגור
אמא הדליקה את האור, השליכה את התיק שלה ואת המזוודה שלי על המיטה ופנתה לחדר האמבטיה. היא חזרה משם עם גיגית גדולה מלאה מי סבון וצוותה עלי להתכופף ולפני שהבינותי מה קורה הרחתי ריח חריף של נפט. ניסיתי להפנות את ראשי הצידה, אך אמא לא הרפתה מהראש, ונשארתי כפופה על גבי הגיגית, שואפת את ריח הנפט השנוא עלי. עודי כפופה ומנסה לאטום את האף כדי שלא לנשום את הריח הנורא, ראיתי קווצות שיער נושרות לתוך הגיגית. הן צפו במים- ואז הבנתי זה השיער שלי. אמא גוזזת לי את השיער ואני לא יכולה להתגונן. בתוך דקות ספורות הייתה הגיגית מלאה בקווצות שיער. אמא גררה אותי לאמבטיה ושטפה את ראשי במים זורמים כשהיא אומרת:'' גמרנו עם הכינים, לבת שלי לא יהיו יותר כינים, אני יודעת טוב מאוד מה זה כינים!''
בחדר האמבטיה, מעל לכיור היתה קבועה מראה שהיתה סדוקה בצדדים וזרועה נקודות שחורות. התרוממתי על קצות האצבעותי כדי לראות כמה גזזה אמא. לתדהמתי, גיליתי שאני קירחת! אמא פשוט גזזה הכל בלי רחמים! נותרו פנים בלי מסגרת, פנים מכערים. פרצתי בבכי נורא וצעקתי על אמא: ''למה, למה עשית לי את זה?'' למרות שידעתי שאסור להרים על אמא את הקול, ולא רק מפני שזה חוסר נימוס, אלה בעיקר משום שצעקות עלולות לגרום לה שתתחיל לצרוח. אסור שזה יקרה. הרי זאת אחת הבעיות שלה, התפרצויות, ועלי לעשות הכל כדי למנוע אותה מלהתפרץ. והנה אני צורחת ומשתוללת ואמא רק ממלמלת: זה...יגדל... זה יגדל...זה בסדר, ככה טוב! את תראי שזה יגדל!''
אינני יודעת כמה שעות נמשכה ההשתוללות שלי. אני יודעת שנרדמתי לבושה באותם מכנסי ההתעמלות וחולצה לבנה שבהם הגעתי מהמוסד.