שלוש שנים שאני לא נוסע באוטובוסים...

לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל שאני סובל כשאני נוסע בזה. תקראו לי מפונק תקראו לי מה שבא לכם, אבל אני מפחד מהמחשבה שיום אחד אצטרך שוב לנסוע באוטובוס..

התחבורה בארץ פשוט על הפנים...

נתחיל בזה ש40-30 דקות אתה נאלץ לחכות לאוטובוס (אגב, בארצות באירופה אתה מחכה 5 דק אפילו פחות) וגם אחרי 30 דק אי אפשר להיות בטוח שהנהג יעצור לך בתחנה (כן הנהגים מדלגים לפעמים על התחנות, זה בושה וחרפה אבל זה קורה) וגם אחרי שאתה עולה לאוטובוס אתה רוצה לשאול את הנהג איזה שהיא שאלה על יעד מסויים האם הוא מגיע אליו לא מגיע אליו, אבל הנהג תמיד עונה בחוסר נימוס ולפעמים גם לא עונה בכלל, ראבק, אתה זה שבחרת לעבוד כנהג לא הכריחו אותך, אז המינימום זה לענות ולתת שירות לאנשים על הצד הטוב ביותר. (באירופה הנהג ממש נחמד ונעים)


ושלא נדבר על הרעש באוטובוסים פה, אתה רוצה להתיישב לך בשקט לנקות את הראש אבל איכשהו תמיד יש צעקות

(באירופה באוטובוסים אני שומע רק את המזגן)
עד שלא יעשו כאן באמת שינוי אמיתי, כולם יעברו לרכבים ושלא יישאר אחד שיעלה על אוטובוסים!

אני מצפה שיהיה שינוי כאן. למען כולנו, גם ככה כבישי ישראל פקוקים מאוד ועמוסים.
אז השאלה שלי זה בעצם למה זה ככה בישראל ? למה כ"כ הרבה שנים שאף אחד בממשלה לא חושב לשפר את המצב?