ברחתי מהבית ועכשיו חזרתי אין לי כוח להיות בבית הזה זה ארוך אז סורי

אני מרגישה שכל הזמן כולאים אותי בבית אני שונאת להיות במקומות סגורים לכל כך מלא זמן אני שונאת להשאר בבית אני לא אוהבת את זה שכולם יוצאים ורק אני נשארת בבית אני ביזבזתי חצי נעורים על זה אני מרגישה חנוקה אני לא אוהבת להשאר בבית רק אני שונאת את זה באמת אני שונאת את אמא שלי באמת קיצון היא לא נותנת לי לצאת בחיים אם זה לא לאימון או בית ספר או בכללי אני שונאת אותה רוב היום אני בכלל לא בבית ושאני בבית יש רק צעקות עד שתיים בלילה אני שונאת את זה בגלל זה אני ברחתי ימי שישי זה הימים השנואים עליי כי עד שכולם ישנים ועד שמישהו מפסיק לעשות רעש השני חייב להרוס את השקט וסוף סוף החלטתי לצאת וזה חזרתי עכשיו שכחתי לקחת מפתחות וזה ואחותי נרדמה אז התקשרתי לאח שלי כי הוא תמיד ער ולא היה לי סוללה אף אחד לא פתח לי ועכשיו אמא שלי פתחה והיא פשוט צעקה עליי ותירצתי לה משהו והיא פשוט התחילה לקלל אותי לא מספיק כל ארוחת שישי שבת אני צריכה לסבול אותה עושה לי באדי שיימינג וצוחקת עליי ועל כל דבר שאני עושה ואז היא מתלוננת שאני לא עושה כלום אבל אם אני עושה את אותו משהו אני עושה את זה לא מושלם מספיק והיא ממש לא אוהבת אותי אני שונאת אותה רציני למה בכלל היא הביאה אותי הייתה הורגת אותי בלידה שהייתה לה אופציה לעשות את זה היא עושה לי רק רע לחיים וממש באלי לעבור לאבא שלי שהוא יותר נחמד עליי אבל אני בקושי בקשר איתו וזה אהיה לי מוזר מידיי