כשמברכים אותי צריכה להגיד וכן לאמור? או וכן למר? (מר כמו אדון כיאלו, עם קמץ)

בגמרא כתוב "למר"

שואל השאלה:
למה תמיד אומרים כן לאמור?

אכן, פירוש המילה מר הוא אדון, כמו שכותבים במכתבים מר כהן, לדוגמה.
לא מכיר ברכה כזאת וכן לאמור.
כשאדם מברך אותי בברכה כשלהי ואני רוצה להשיב לו ברכה
אני אומר "וכן למר", כלומר הברכה שבירכת אותי תחול גם עליך.

יש אומרים שפירוש המילה מר הוא מלשון מורה או מורי ורבי
ואז אומרים מָר, בקמץ קטן.
בדקתי פעם בגמרות מנוקדות, נראה לי שבהוצאת שוטנשטיין מנקדים בפתח. ויש הוצאות שמנקדים בקמץ.

שואל השאלה:
לא יודעת.. שמעתי לאמור ועכשיו ראיתי שאומרים למר.
לא הבנתי מה ההבדל בין שני המר שאמרת? (בדיבור מבחינת ניקוד)

למַר בפתח - וכן לאדוני, תואר כבוד לכל אדם, גם כשאינו באמת אדון שלי.
למָר בקמץ - וכן למורי, תואר כבוד לאדם שאני מחויב בכבודו, שאני לומד ממנו תורה.

לא חושב שיש משמעות איזה סגנון בוחרים לומר.
זהו איחול אחד מתוך איחולים רבים שאפשר לומר לאדם שמברך אותנו.
הייתי בוחר את הסגנון שמתיישב לי על הלב.

אם זה גבר וכן למָר (וכן לאדון)(במסכת מגילה הובא כך)

אם זו אישה נראה לי שיש לומר וכן למָרָת