אין לי כבר כוחות יותר ואין אף אחד שיבין אותי

כל כך חרא לי. כבר הרבה חודשים שאין לי חברים ואין לי עם מי לבלות אחר הצהריים. אני כל הזמן משקיע בלימודים ולומד ולא מצליח במבחנים. אני מרגיש שהפסיכולוגית שלי לא נותנת לי שום עזרה ולמשפחה שלי כבר נמאס מלשמוע מהסיפורים שלי. אני בוכה כל היום, מסתגר בחדר ואין לי כבר כוח לשום דבר. אין לי ביטחון ואין לי הערכה עצמית כשכולם מתייחסים אליי כמו חרא ולא קורים לי דברים טובים