מרגישה כפוית טובה

הוצאתי פטור מהצבא על רקע דתי ובניתי על לעשות שירות לאומי, התחלתי שירות לאומי במקום שלכאורה נחשב "נחשב" אך בפועל היה בזבוז זמן מוחלט. וכך אחרי חודשיים החלטתי לעזוב ולא רציתי לעשות שירות לאומי בשום מקום אחר גם. במקביל להתחלת השירות נרשמתי ללימודים במכללה, (שיהיה לי אופציה ב' מה שנקרא). וכך יצא שהתחלתי השנה תואר, ולעבוד בצהרון בגן ילדים. אני לא מתחרטת על שעזבתי את השירות בכלל. דווקא יש בי חרטה שלא עשיתי צבא.. רואה את כל החיילים והחיילות במדים, ואם להיות כנה מרגישה כפוית טובה שוויתרתי מראש כי הייתי מפונקת. אני בת 18 וטוב לי בתואר כך שלעזוב אותו ולהתגייס זה לא אופציה.
בעקבות כך יש לי חוסר בטחון, אני מרגישה כפוית טובה, כל פעם שאנשים מדברים על צבא, אני מרגישה כמו משתמטת.
בניתי על השירות לאומי אבל אם הייתי חוזרת אחרונה הייתי הולכת לצבא. מה עושים?