מי שחווה לב שבור -איך מרגיש לב שבור?

לב לא יכול להישבר, זה שריר

כמו שאני מרגיש ממש עכשיו

כואב מאוד. רצון לבכות כל היום, כל הזמן בדאון

זה פשוט הרגשה נוראית

בימים הראשונים זה מרגיש כאילו כבר כלום לא חשוב כאילו כבר אין משמעות אבל אז אחרי כמה זמן מתאפסים על עצמך וחוזרים לחיים רגילים עם חור קטן בלב

אני אתאר מה אני מרגיש עכשיו.
דיכאון עמוק.
חוסר בשעות שינה בגלל מחשבות.
אי רצון לקום מהמיטה.
אי רצון לעשות משהו עם עצמי.
בכי כל הזמן כמובן
ככה מרגיש לב שבור, שמחתי לעזור

קושי בנשימה שכחתי לכתוב
קושי במחשבה הגיונית
דופק לא סדיר

כאבים באזור של הלב פשוט כואב שם

אל תמחקו את השאלה, בבקשה, אני רוצה לזכור את כל מה שכתבתי פה, כל מה שאחרים כתבו, זה יחסית מוצא אחרון, האתר הזה, אל תמחקו, אני מתחנן.

זה נחשב שברון לב אם אפילו לא היינו ביחד?
אני פשוט מרגישה חרא כל הזמן
רק רוצה לישון ולבכות ולהיות כל היום בחדר
אבל יותר מזה אני פשוט רוצה לראות אותו, לדבר איתו, להסתכל עליו, ואני יודעת שאי אפשר
אני יודעת שהוא רעיל אני יודעת שהוא לא באמת רוצה אותי אבל אני עדיין רוצה אותו אני עדיין אכפת לי אז למה זה כל כך רע להישאר לפחות קצת, גם אם אצליח לדבר איתו רק בתור ידידים כל דבר שאני אוכל להמשיך להיות איתו בקשר כלשהו
כל דבר
והכי חרא זה שאני לא מצליחה לבכות
לא מצליחה להרביץ לדברים לא כלום
זה פשוט ייאוש
כל דבר קטן שקורה איתו אני מתרגשת בין אם זה לשים לב אילו בהפסקה, הודעה אחת בודדה, איזה סטיקר שגרם לי לצחוק, העובדה שאנחנו מחוברים לוואטצאפ באותה השעה, העובדה שהוא אמר לי בוקר טוב, העובדה שהוא חייך העובדה שהוא בכלל חלק מהעולם שלי של החיים שלי כרגע
אני רוצה אותו אבל אי אפשר
למה אי אפשר?
למה הוא לא יכול לרצות אותי כמו שאני רוצה אותו?
למה אף אחד לא יכול להיות כמו הפנטזיה הזו
למה בכלל להיות שם מההתחלה אם זה לא בשביל משהו ורק לגרום לי להרגיש חרא בסוף
כתבתי עליו קטע, אחד מהקטעים הקשים שיצא לי לכתוב.. אצרף עכשיו. מי שאולי שם לב, אם בכלל יש כאלה, כתבתי עוד, אני ממשיך, כנראה כבר אני מכריח את עצמי לפרוק פה כי בשום מקום אחר זה לא עובד. המקור היה עד המילה ''הסיבות''.

לא אכפת לך, נכון?
אין מצב שאכפת לך
אני סתם בן אדם
זה אנוכי? לוותר
לוותר על חיים
הם כבר ממילא לא היו חיים
אלא סיוט
לא אכפת לך, ממני? נכון?
אז למה קיים הקשר? למה לא נאמרת האמת? פחד? אני גם מפחד, אבל תראה מה עשיתי, הרסתי את עצמי, ניסיתי בשביל הסיכוי הקלוש, לראות אותך, לשמוע את הקול שלך, כל דבר, וזה לא הדדי. זה הגיוני שלא. למה שכן יהיה הדדי?, הרי, שום דבר בי לא משנה, לא שווה, זה מיותר כל קשר איתי.
אני יודע, בגלל זה אני עוזב ראשון, אני מבין את הסיבות.
לא משנה כמה שניסיתי להרשים, בהודעות, לצחוק איתך, להיראות מגניב, להיות לצידך, לא משנה כמה שניסיתי לגרום לך לחייך, אתה בכלל בכיוון אחר, אולי, אולי סתם אתה רוצה לחזור הביתה ולא לראות אותי יותר.
חפרתי, נכון?
בהודעות.
שיתפתי על חוויות, הצלחות, כישלונות.
אתה שותף נצחונות, אתה שמח להיות הבחור הזה, זה היה לך מצחיק המקרים האלה. (אם הוא פה, באתר, הוא יבין, בעצם.. אני כבר בספק שיבין)
השיחות עד מאוחר, צחקנו, חייכנו, גרמת לי להרגיש אושר מר, אשליה של שמחה, שמחה אמיתית אבל עטופה ברעל של החיים. אתה מחייך, אתה שם, אבל לא שם איתי.
שום שיר לא עוזר, שום שיר לא גורם לי לבכות, לא גורם לי לצרוח, לא גורם להזיות, לסיוט.. צריך את זה, את ההתפרצות, אחרת איפה פה הטעם אם זה לא יוצא בפיצוץ?
אז אני מחטיף לקירות, כאילו להם זה כן כואב..
מפיל את עצמי על הרצפה כאילו מישהו ישים לב.....
מציג את עצמי כמשוגע, אולי סוף סוף זה יקרה
אולי הפכתי את עצמי לאחד, עם האובססיביות שלי, מי יודע, זה
זה כבר לא מתאים, זה יותר מדי, אני מבזבז את החיים שלי במדרפי שווא, רדוף השלווה, התקופה שלא עוברת, מדלגת מעל ולועגת.
ואני סתם עוד יצור חי.
הבאתי את זה על עצמי. אני אשם שבכלל רציתי להתקיים.
להתקיים איתך. באותו ציר זמן, זה אנוכי, לא לרצות לוותר עלייך?.
הוא יילך לצבא, אני אהיה ב-יב.
הוא ימשיך עם חייו, ישכח שבכלל היינו כמו צוות, כמו מכרים, כמו שני שודדי בנק, טסנו לאריזונה, גנבנו עיפרון, ביום שלישי בערב. זה לא קשור לפיצה אבל, כי התוכנית הייתה שונה, אפשר להוריד את המסך, הסתיימה ההצגה.
שוב, רק הוא יכול לדעת על מה מדובר, אם הוא בכלל זוכר שזה קרה, כמו סוכר שנמס, כך הרגשתי לאט לאט איך הוא נאבד ממני, עובר בין יקומים לא מקבילים, כביכול מתקשר אבל מסרב לשדר חזרה את האמת, אולי פוחד, אולי פשוט לא רוצה, כי אני יותר מדיי מזה, יותר מדי.. פאסה. יותר מדי כמו המורה הזה לספרות הדקדקן, מתעקש לקרוא לזה מחזה, טרגדיה, אבל מי בכלל התייחס לאנטיגונה כשניסתה להציל את חייה בעצמה, או לאדיפוס, שניסה למנוע את התגשמות הנבואה שכבר הוגשמה? הוא פתר את חידת הספינקס, אני לא. הוא חד חידות מחודדות, אין להן תשובה, לא כזו שאוכל להמציא בכוחות המחשבה.
הוא יגיד לא, הוא יבלבל, הוא לא יענה, אי הבנות, שיחות מסובכות, מה אני בכלל משנה? אני סתם עוד באג, מישהו לענות לו על ''אלפי'' ההודעות, הגזמתי, אני מודע, אבל זה באמת כל כך קשה לך, להיות?

איזה חרא שאנשים מזדהים, סליחה.

מה מינוס באמת כואב הלב^^

חרא

וואו תחושה נוראית חח
כאילו זה כאב גם פיזי בגוף
מועקה כזאת... חוסר חשק

התחושה שלי עכשיו.
פשוט לבכות כול היום,לא לצחוק ולשמוע שירים בדיכאון...

אני עכשיו מרגיש וחווה את זה וגם תמיד
(כי נולדתי בת, ובהתחל הייתי בטוח כמעט(כי בכל זאת הרגשתי שאני בן) שאני לסבית או בי)
זה חרא
וזה כואב לפעמים גם פיזית
ולפעמים גם בוכים דמעות מגעילות
ואין חשק לאכול ממתקים כמו פעם
ורוצים לישון כל הזמן ושזה רק יעבור
וגם הגוף כבד מוזר כזה
היא בגדה בי בגדול...
ועוד

כיף רצח

הגיע לו
לא צריך להצטער

הרגשתי שלקחו ממני הכל
לא הפסקתי לבכות גם חודש אחרי
כאילו כבר אין לי למי לברוח כשהיה לי קשה ושאין לי אף אחד בעולם
בכללי נהייתי רגישה יותר מבחינת עצבים בכי וכאלה..
לפני לא הייתי ככה

אי אפשר באמצ להסביר את זה רק מי שעובר את זה יודע מה זה

אתה כנראה תמות אם ישבר לך הלב כן

שאתה מת מבפנים והכל מתנפץ לרסיסים

שהעולם קורס

אני כמעט בטוח שאנשים שהלב שלהם נשבר לא ממש יכולים לענות על זה, אלא אם כן ניתחו להם את הלב בדיוק באותה דקה אבל הסיכוי קלוש

אפשר פרחים

לב שבור זה כואב כואב כואב זה קשה כי יש רצון רק למות ובא לך לבכות ואין כוח לכלום

נאמנים לא למחוק בבקשה
אני אהבתי אותה כל כך
אני תמיד הייתי צריכה להתחיל שיחות כי היא לא מסוגלת
תמיד אני זאת שמדברת ראשונה
ואם אני לא אכתוב לה אז היא לא תתחיל שיחה כמה ימים
אני ניסיתי וניסיתי להעביר את זה בכל דרך אפשרית
לא דיברתי איתה כמה חודשים, ניתקתי קשר, ניסיתי אפילו להיות עם מישהו אחר אבל תמיד בסוף חזרתי אליה
ולא משנה מה היא תמיד רואה אותי בתור חברה הכי טובה ולא יותר מזה
זה כואב כל כך
זה שורף לי בלב
אני בוכה ימים, שבועות, על הגורל האכזר שקיבלתי עליי.
ולא רק זה, אחריי שדיברתי איתה, אמרתי לה מה אני מרגישה, היא אמרה לי שהיא מאוהבת במישהי אחרת.
אני ידעתי שזה יקרה
ברגע שהיא סיפרה לי אני נשברתי לשניים, בכיתי ימים ולילות-אני עדיין בוכה עכשיו
אני כזאת שקרנית, הייתי צריכה להגיד לה עד כמה זה חזק, עד כמה אני רוצה אותה, אבל זה לא משנה יותר עכשיו
לא ציפיתי לקבל אהבה ממשהיא מושלמת כמוה
אבל זה עדיין שורט בלב
וכל פעם שהיא מסתכלת עליה וצוחקת יש לי עוד שריטה בלב
עוד שריטה
ועוד שריטה
עד שהוא באמת יישבר
אז ככה זה מרגיש לב שבור
שאתה מנסה-ונכשל
שאתה רוצה משהו יותר מכל-והוא נהרס, אין לך סיכוי איתי
ואז הוא נשרט שוב ושוב מרוב מאמצים לקבל אהבה
עד שהוא נפרק לשניים-וכך גם אתה

זה היה נוראי מאוד וכואב כל היום אתה מרגיש פשוט בדיכאןן ולא חושב שאתה יכול להמשיך הלאה
אחרי תקופה של זמן אתה קולט כמה האקס ששבר לך תלב היה חר* והוא סתם אידיוט(: