המלצות לספרים בוואטפד

תרפא אותי פרופסור

היי:) אני מעלה שני רומנים גאים

"רץ כדי למצוא אותך" (כמעט גמור)
להנרי היה הכל, את כל הכסף, מעריצים, מכוניות, גברים והחברים שהוא רק יכל לבקש.
אבל שום דבר לא שינה את הצורה בה המוח שלו בנוי, והעובדה שזה כבר השבוע השלישי שהוא במיטה עם אותם בגדים, מדמיין את עצמו רץ לכביש הסואן, אם רק היה לו כח לקום...
בהחלטה של רגע הוא לוקח את הדרכון, ועולה על הטיסה הראשונה, שם הוא מקווה להתחלה חדשה רחוקה מכל הדרמה ששוררת בישראל ומהתחושה שהוא הורס את החיים של כולם, הדבר האחד לפני אחרון שהוא מצפה אליו הוא להתחבר לאנשים שמחליפים את החברים שהוא השאיר מאחור, הדבר היותר אחרון שהוא ציפה הוא להכיר את האחד.

"הוא לא חלק מהשגרה שלי"

עברי
שגרתיות. אחרי שיצאתי ממסגרת נוקשה, כל מה שאני רוצה זה פשוט שגרה שקטה. אני אוהב לקום בבוקר ולדעת בדיוק מה יקרה, שזה בערך אותו דבר שקורה כל יום, בלי דרמה, ובלי צעקות.
לכן, כשיום אחד אני מתעורר והכל מתהפך- השעון המעורר לא מצלצל, נגמר החלב לקפה והאוטובוס מאחר- כל אותם דברים קטנים שהופכים כל יום למושלם- אין פלא גדול שפתאום המשיכה שלי לנשים גם היא מתערערת, ובחור עם ידיים מרשימות שאת פניו לא ראיתי, תופס פתאום חלק גדול מהמחשבות שלי, נכון?

יהונתן
אחרי השירות הצבאי הארוך, אני נתקע לעוד כמה שבועות מילואים שגורמים לי לפספס את תחילת השנה האקדמית, כשאני עוזב אני משאיר את כל ענייני הצבא מאחור ומנסה להתרכז בלימודים, רק ש... יש לי שכן שלא מפסיק לשמוע שירים בארבע בבוקר, מעיר אותי עם צלצול השעון המעורר החופר שלו, שהופך לצליל האהוב עלי.
למה הכל אצלו כל כך דרמטי למרות שהוא האדם הכי ביישן בעולם? ואיך הוא טוען שהוא סטרייט, אבל מסתכל עלי במבט מפוחד אך סקרן?

סיפור אהבה בין שני גברים, שמוצאים את עצמם גרים אחד ליד השני. שקרים, צעקות וסודות מפרידים ביניהם, אבל הקיר בבניין המעונות של האוניברסיטה מחבר בין השניים, והם מוצאים את עצמם מקשיבים אחד לשני, גם כשהם לא רואים, ולא מתכוונים.

אם את מחפשת ספר יותר איטי וארוך אז אני אמליץ להתחיל מ"רץ כדי למצוא אותך", הוא יותר סלואוו בורן ולוקח זמן עד שעניינים מתרחשים:)
אבל אם את רוצה משהו יותר קליל וחמוד וקצר, אז תתחילי עם "הוא לא חלק מהשגרה שלי"