אחותי ממש כועסת עלי לא יודעת כמה לקחת את זה קשה

אני (כיתה י) לא הלכתי לבית ספר כי אם הייתי הולכת הייתי לומדת רק שעה אחת ונתקעת

אחותי (כיתה ד) היום תכננה שהיא לא הולכת לבית ספר ומבריזה, והיא כאילו כזה בגיל ההתבגרות והיא חוטפת קריזות מטורפות על כל דבר קטן ומגזימה עם מלא דברים
אז היום בבוקר היא הייתה ממש עצבניתו החליטה שהיא לא הולכת כי היא חזרה הביתה אחרי שהיא כעסה על ההורים שלי, וניסיתי לשכנע אותה ללכת
היא אמרה שלמה אני לא הולכת והיא כן
וזה כן רע כי בגלל שאני לא הלכתי היא הבינה שהיא גם לא הולכת
כאילו זה רע מצידי
אבל אני ממש ממש אף פעם לא מבריזה וזה לא שברגע האחרון הברזתי אני כבר חשבתי על זה

אז ניסיתי לתת לה מוטיבציה שהיא תלך לבית ספר ואז גם אבא שלי בא וכאילו ממש אמקתי לה שהיא תרגיש ממש טוב אחכ שהיא הצליחה ללכת

היא אמרה שאם אני הולכת היא הולכת
ואני כולי לא מאורגנת וכבר לא תכננתי ללכת זה היה בזבוז
אני גם כל היום עזרתי בבית וסידרתי את המחסן 3 שעות

וממשהו שאמרתי לה היא חשבה שאני גם הולכת לבית ספר..

והיא אחכ גילתה שלא הלכתי והיא אמרה שהדבר היחיד שכאילו החזיק אותה היום זה שאני גם הלכתי ואני כאילו סובלת איתה

והיא אמרה שהכל באשמתי ושהיא מרגישה רע וששיקרתי לה
ושהיא בוכה
ושהיה יום הכי נוראי בעולם

וראיתי תמונה שלה מהיום כי היה להם איזה יום ספורט והיא הייתה נראית ממש שמחנ אז שמחתי
שהיא בסוף שמחה כאילו הייתי גאה בה

וכזה שאלתי אותה אם באמת היה כזה רע כי יש לי תמונה שלה שהיא ממש שמחה

והיא אמרה שזה היה הדבר היחיד שהיה לה כיף היום ואחכ חברות שלה עזבו אותה והיה לה נורא

לא יודעת כמה לקחת ללב וכמה זה על אחריותי

רק אומרת שהיא באמת מגזימה הרבה מאוד מאוד ולא מסוגלת לזהות את זה
כאילו הייתי איתה במלא מצבים כאלה שהיא יוצאת מפרופורציות בגלל הדבר הכי קטן
ומכלילה דברים

*תגובות של 'אני לא קורא את כל זה ברו' לא מתקבלות