9 תשובות
שואל השאלה:
המסקנה מזה היא בעצם שאנחנו לא מספיק חזקים כדי להתמודד עם החשיבה והתחושות שלנו, לא?^
אם כן, זה קצת מוזר בעיניי, זו בעצם חוסר יכולת להסתכל בעצמנו.
אנונימית
יש יותר מדי שאלות ללא מענה שלא מובנות לנו, אם זו התודעה, תת המודע וה"מערכת" שמתפעלת את המוח שלנו.
אנחנו כמו פעוט שאבוד במבוך ענק, עדיין לא התחלנו ללכת ודבר כדי להתחיל אפילו לצאת ממנו
כיצורים תבוניים יש לנו יכולת להגיע לרמת הבנה של אמת סובייקטיבית מוחלטת, אדם יכול להגיע לרמת היכרות מוחלטת עם עצמו ותודעתו
במהלך תהליך זה הוא ישלם מחיר של היטשטשות המציאות כשהטיות התפיסה והשיפוט הטבעיים של האדם לא יושוו למציאות ולתפיסתם של אחרים ויצאו מאיזון
כך שסביר להניח שהוא ייצור לעצמו עולם פנימי מפותח בעודנו מאוד מנותק מהעולם החיצוני הכולל את שאר האנושות ואת דעותיהם עליו
אבל.. את לא חושבת שלהתעסק בשאלות כאלה זה לא גם סוג של התעסקות בדברים אחרים כדי לברוח ממחשבות שמטרידות אותנו? או שאת מתכוונת שהשאלות הן סוג של "מטרידות" כשאין להם מענה ולכן נוכל להתמודד יותר טוב עם בעיות אחרות בלי לברוח מהן?
אנונימית
אחי כולה שאלתי מה לשים לך בפיתה
אנונימי
מניסיון אישי מצאתי שלנתח את התודעה דוחף אותי יותר לאי שפיות, ההתעסקות בלא נודע מטשטשת אצלי את הגבולות בין המציאות לדמיון והתחושה הזאת גורמת לי להרגיש שאני צונח למותי בבור ללא לתחתית
שואל השאלה:
חשוב לחקור את עצמך^ (;
אנונימית
נראה לי שגיליתי מימד חדש בעקבות חיפוש התשובה לשאלה שלך
זה כמה עמוק זה הגיע
עוד מימי פרויד הייתה התלהבות מהדברים הכביכול אפלים שהתת מודע מסוגל לעשות (וגם היום. ראו: סדרת הנטפליקס פרויד והסרט המגוחך של סקרלט ג'והנסון לוסי). המציאות לצערי הרבה יותר בנאלית. אין יסוד מדעי לכך שמאבדים את השפיות אם שואלים שאלות קשות. אדם הוא יותר ממכונה שאם מכניסים אליה צירוף ספציפי של מילים מקבלים תגובות אקזוטיות מרשימות. בתור מישהי שמכירה אישית חוקר תודעה וסטודנט שעובד אצלו במעבדה- לרוב חוקרים בתחום הזה בפסיכולוגיה דברים מאוד פשוטים, מה סף העלייה למודע (שמשתנה מאדם לאדם אגב), איך מילים ישפיעו על מצב רוח של נבדקים. רוב גוף המחקר מצביע על כך שהתת מודע די "מטומטם", למשל צירוף המילים enemy loses יביא למצב רוח ירוד למרות שהמשמעות היא טובה בפועל.
לחשוף דברים לאט בטיפול? אפשרי. להגיע למצב של סופר-על? לא.