ואוו סורי שאני חופרת אני חייבת עזרה אני לא מצליחה להמשיך ספר שהתחלתי לכתוב

.
"ליז!" צעקה לי סבתא מהקונדיטוריה "מה?" "את יכולה להחליף אותי לכמה דקות?" "טוב, בסדר" אמרתי וירדתי מהר במדרגות. ישבתי לי בכיסא ליד הקופה בקונדיטוריה. עברה חצי שעה ואף אחד לא בא, נאנחתי והתחלתי לקפל את הדברים. התכופפתי להביא כמה ארגזים מתחת לשולחן ואז לפתע הדלת נפתחה עם רשרוש הפעמון הקטן וקול יפה שואל "אתם פתוחים?" בלי לחשוב התרוממתי ודפקתי את הראש בשולחן בצליל רועש. "את בסדר?" שאלה בדאגה מי שנכנסה בדלת ובאה לעזור לי מהצד השני של הדלפק. "כן כן.. אני בסדר" קמתי מהר במבוכה כל הראש שלי היה מסוחרר.
התיישבתי על הכיסא, "אז אתם פתוחים?" "כן" עניתי בעודי כותבת את רשימת הקניות למצרכים להכנת העוגיות לקונדיטוריה. "אפשר עוגיית שוקולד ומקרון?" הרמתי את ראשי מהרשימה וראשי הפסיק להסתובב וליבי התחיל לפעום בחוזקה. הייתי מהופנטת מפרצוף החמוד שלה. העיניים שלה היו כל כך.. "אז אפשר את העוגייה ואת המקרון?" "מה? אה אמ כן מייד מגיע" ארזתי לה את העוגייה ואת המקרון. היא הסתכלה עליי במבט חמוד "תודה" היא חייכה והלכה. הייתי תקועה עדיין במחשבותיי ואז קלטתי שהיא הלכה ואני אפילו לא יודעת איך קוראים לה