עזבו אפשר להוכיח אי אפשר להוכיח מי מאושר יותר המאמינים או הלא מאמינים?

שואל השאלה:
לא כי אז מה עם יש לך זקן שברת רגל מה עוזר לך הזקן? חברה שלך נפרדה ממך מה עוזר לך הזקן? יש לך מינוס מה עוזר לך הזקן? השביעי לעשירי קורה מה עוזר לך הזקן?

אני לא רואה איך להתעלם מהבעיות שלך כי זה "דרכו של האל" זה דרך לאושר אבל בסדר

לדעתי, וזה לא מבוסס מחקרית אבל כן הגיוני למדי, אין באמת הבדל גדול בין האושר של מאמין ממוצע לאושר של לא מאמין ממוצע.
אני אסביר.
למאמינים יש יתרון אחד מובהק לאושר, האמונה, אבל המשתנים בין כל בן אדם והעובדה שיש יתרונות אחרים פשוט מנטרלים אותה.
החיים שלנו כאינדיבידואלים שונים מדי מכדי שהבדל אחד כמו אמונה ישפיע באופן דרסטי על האושר שלנו.
גם מאמינים חזקים לא חושבים ביום יום שלהם על האמונה שלהם. הם חיים, כשהם מבלים, כשהם עושים מטלות, הם לא חושבים על אלוהים. כשקורה אסון הוא מופיע כדי לנחם.
בנוסף לכך, ומשהו משמעותי לא פחות, הוא העובדה שהאמונה הרבה פעמים *מעציבה* אותך. כאילו, ברצינות, מאמינים ששומרים מצוות מסוימות מפספסים חוויות מהנות של חילונים, זה לא יתרון-נגד חזק מספיק כדי לומר שמאמינים לא באמת נהנים יותר? לדעתי הוא חד משמעית כן, ובנוסף לעובדה שהחיים שלנו שונים מאוד כאינדיבידואלים, זה בעייתי מאוד לומר ועל גבול הלחלוטין לא נכון שמאמינים מאושרים יותר מלא-מאמינים.

שואל השאלה:
זה דרגה אחת אבל יש דרגה נוספת המאמינים שמגיעים אליה שאין רע בעצם כי בהמשך יתברר ש"רע" זה בעצם היה טוב אז עכשיו כבר טוב לי מי שחווה את העתיד אז כאילו כולנו רודפים אחרי ההנאה והרצון להנות והשמחה והאושר אנחנו מגיעים לזה אתם לא

שואל השאלה:
קיסר יקר אתה יודע שאני מעריך אותך ואת דעתך ויודע להתחנף כהוגן אבל ההבדל בין מאמינים לבין לא מאמינים שלא מאמינים מגדירים תענוג כטוב וסבל כרע מאמינים מגדירים את ההתקרבות לאלוקים כטוב ואת ההתרחקות כרע כרגע נכון יש סבל אבל זה טוב כי מתקרבים לה' כי רצון השם מתגלה ועוד הרבה דברים דוסים אבל גם בסבל הם שמחים סובלים כן פיזית כן שכלית? נפשית? רגשית? שמחים עד השמיים לא מדבר על אלה שקוראים לעצמם מאמינים או דתיים ועדיין לא הגיעו לשם והלא מאמינים פשוט תלויים במציאות מתי שמתענגין טוב מתי שלא רע ויש דאגות ומה אם יקרה ככה ומה אם לא ומה יהיה והמאמינים? לא אכפת להם כי הכל יש לו משמעות ולטובה אבא שומר עליי וכל זה

ראשית, תודה, מעריך.
אני מטיל ספק גדול בכמה ההגדרה האישית שלהם של 'טוב' לכל סבל שעוברים באמת משפיע על כמה הם סובלים או נהנים. אני מסכים שזו נחמה נפשית, אבל אינדיבידואלית כמה היא באמת רלוונטית?
אני משער שהאחוז של אותם חרדים ששמחים כל היום בגלל האמונה קטן יחסית. שום סיכוי שרוב הדתיים המאמינים בארץ הם מהסוג הזה.
זה כמו להשוות לא-מאמינים מיליונרים למאמינים בכלליות. זה קיים, אבל כמה?
הטענה שלי אומרת שלאמונה כמניע לאושר יש השפעה קטנה יחסית בשל החיים השונים דרסטית של כל בן אדם והשפעות רבות אחרות.

הסקרים מראים שהכי מאושרים הם המאמינים

שואל השאלה:
בדיוק

המאמינים כמובן.

לא אוהב את הגישה הזאת בכלל. לא מאמינים כדי להיות מאושרים, מאמינים אחרי שחוקרים וחופרים ובודקים עד שמגיעים למסקנה ברורה. הרגש בא על הדרך.

המאמינים

המאמינים.
רגעים של סבל, חרדות ופחדים רלוונטי גם למאמינים. זה לא שחור ולבן.

אני לא מאמין ואני מאושר בגלל שאני יודע שאני לא עובד על עצמי וחושב שיש אלוהים

קודם כל תפסיקו לשאול שאלות שמנסות להחזיר בתשובה דבר שני אני לא יכול לבחור להאמין במשהו אני מאמין שמשהו נכון אך ורק אם שיכנעו אותי שזה נכון, לא הצליחו לשכנע אותי שזה נכון, אז לא אאמין בזה ודבר אחרון, אני מאושר גם אם אין אלוהים ואני מספיק חזק כדי לא להיות מדוכא.

סקר מצא שאחוז החרדים שאמרו שהם מאושרים הוא הרבה יותר גדול
https://mobile.mako.co.il/health-wellness/mental-health/article-b6c818cfe5b5c71026.htm

אי אפשר להוכיח. אפשר להיות מאושר/אומלל כמאמין וכלא מאמין.
אני אגנוסטי מאושר.

את לא רואה את זה נכון

אני לא יכול פשוט "להאמין ולהיות שמח"
הרי אני יודע שהוא לא קיים, האדם היחיד כנראה שאני לא יכול לשקר לו זה אני

אה לא הבנתי את השאלה נכון חשבתי שאלת מי יותר מאושר אז עניתי (מתייחס לשואל השאלה)

אני מעדיף אמת מכוערת על פני שקר יפה.