היי כתבתי טקסט קצר על מה אני מרגיש, אשמח שתקראו.

לפעמים בא לי לשתות ולאבד את עצמי לדעת, להרגיש את האלכוהול זורם בעורקיי, לשכוח מהכל להגיד איזה טוב ה' מבלי לקמט במקצת את הלב. להרגיש שלם, להרגיש מרחף בעולם היגון, השכל אינו פונקציה, הכאבים בנפש הפצועה אט אט מתאחים, המחר לא מעניין ובטח לא עוד שעה - כשאמצא עצמי בקיא של עצמי דומע ואומר "למה?" גילתי שהנאה זו תוקפה לרגע דל ולאחריה תופעות הלוואי תוקפות במוחי ובשכלי שביקשו רק שקט, רק שקט.
המוח יחזור לקדור
השמש לא תפציע
הערפל המתגלם כחוסר וודאות יעטוף אותי מכל כיוון
הלב ימשיך להאמין שיש טוב, יש תקווה.
ואני אמשיך להגיד תפילותי בוקר וערב לקל יוצר כל
ואגיד: "אין עוד מלבדו".