אני מרגישה בחוץ אבל גם בפנים... פריקה

בבית ספר יש לי חברות. ואם אין לי עם מי להיות אז הבנים דואגים לארח לי חברה. ממש טוב לי בבית הספר, אבל כל הבנות היותר מקובלות ממני (בסולם של מנודה להכי מקובלת אני באמצע יותר נוטה לכיוון מקובלת) מתנהגות אליי חרא, שהן בוכות ואני מנסה לעזור להן הן צועקות עליי. והן קוראות לי גברית רק בגלל שאני לא בוכה מכל שטות קטנה, שתבינו, מפיצים עליי שמועות, לפעמים הערסים מרביצים לי, כל הזמן צועקים עליי, תמיד אני איכשהו נחתכת, או מקבלת כדור לפרצוף. אבל אני לא בוכה מזה כי היה לי יותר גרוע. אני לא יוצאת גברית בגלל זה, נכון? ובחוגים שלי אין לי חברות, בטניס כולן באות מאותה כיתה ואני מנסה לדבר איתן הן דוחפות אותי החוצה, בתפירה יש לי חברות אבל כל פעם שאני מנסה לספר בדיחה הן מתנהגות כאילו אני קרינג'. אני יודעת שאני מצחיקה נגיד בכיתה כל מילה שאני אומרת גם המורה צוחקת. אפילו בסרטים בקולנוע אני מספרת בדיחה וכל הקהל צוחק, אבל לםעמים אני לא מבינה למה לאנשים לפעמים יש משהו נגדי, לפני כמה ימים היה לי ריב (ראשון השנה) עם חברות קרובות שלי, אני ועוד שתי חברות שלי (שהן מקובלות בטירוף) היינו מול שלוש ילדות (שהן קצת פחות הצליחו למצוא את עצמן חברתית השנה) ואחר כך התנצלתי על החלק שלי בעניין, ואז אחת הבנות יצאה עליי וצעקתי עליה וגרמתי לה לרוץ ולבכות. היא כעסה עליי בגלל שדיברתי אליה לא יפה ואז אני כעסתי עליה שהיא הפיצה עליי שמועות ואמרתי לה שאין לה כל צורך להתעצבן עליי ואם כבר אני צריכה לכעוס עליה! ואז היא הלכה ובכתה, והתנצלתי עוד פעם והיא המשיכה לכעוס עליי. בשיעור שהיה אחר כך חברה שלי באה והתיישבה לידי ופשוט לא היה לי חשק לשבת לידה אז הלכתי לשבת במקום אחר ויצאתי חrא בטירוף. כמובן שאחר כך התנצלתי גם בפניה. אבל אני מרגישה כאילו שאני הופכת ליותר מקובלת ומשאירה את החברות הפחות מקובלות שלי מאחור ומנתקת איתן קצת קשר גורם להן לשנוא אותי. ואני באמת רוצה להיות בשלום עם כולם! אני לא מבינה מה קרה לי! תמיד בריבים אני המגשרת ועכשיו אני יוצאת פאקצה! אני מרגישה נורא עם עצמי.