אני שונאת את עצמי

בעיה שלך

את בבית ספר?

שואל השאלה:
^בכללי או עכשיו?

זה מלא עבודה עצמית אבל זה להבין שהגוף הזה הוא המתנה שלך ואת צריכה לאהוב אותו ולטפח אותו בשביל עצמך, לאהוב אותו ולהגיד עליו תודה כי לא לכולם יש אפילו את זה, להבין שיש לך גלגול אחד לחיות וחבל לבזבז אותו בשנאה, וגם להבין שלפעמים מרגישים פחות או יותר טוב בגוף שלנו אבל הבסיס צריך להיות קבלה ואהבה של הגוף שלנו, התקופה שיש לך עכשיו בחיים לא תחזור, תנצלי אותה בשביל כיף, אהבה, קבלה ושמחה ולא בשביל שנאה ושיפוט עצמי :)

לקבל את עצמך כמו שאת זה תהליך שלוקח זמן אבל את תעברי אותו תאמיני לי

אם את לא אוהבת את עצמך, זאת בעיה. ללמוד לאהוב את עצמך זה הדבר הכי חשוב. את צריכה לעשות דברים בשביל עצמך- לכי לחדרכ, תקני לך בגדים, תשני את החדר, תקני עוד איפור וקרמים לשיער. ככה אני התחלתי לאהוב את עצמי ותאמיני לי זה לא לוקח יום זה יקח לך זמן אבל אני בטוחה שיש המון המון אנשים שאוהבים אותך

היי יפה שלי, אני שנאתי גם את החיצוניות שלי וגם את הפנימיות. אז החלטתי כל ערב להסתכל במראה ולחשוב על דבר אחד, לפחות, שאני אוהבת בעצמי. בין אם זה תלתל שבדיוק היום נראה מושלם ובין אם זה שהיום נתתי לילדה מהכיתה עט כי לא היה לה אז הייתי גאה בעצמי שהייתי נחמדה. ורשמתי את זה במחברת שהקדשתי במיוחד לזה, ככה כל יום בעמוד חדש, כתבתי דברים שאני אוהבת בעצמי או גאה בעצמי עליהם. גם אם כתבתי שבוע ברצף את אותם דברים בדיוק, רשמתי. ולפני השינה הייתי מסתכלת במחברת והולכת לישון עם המחשבה הטובה הזו. הקפדתי לעשות את זה גם בימים שהיה לי מצב רוח נוראי, גם כששנאתי את עצמי יותר מתמיד, וככה לקח לי כמה חודשים טובים עד שהתחלתי באמת לאהוב את עצמי. ממליצה לך גם לנסות, לא חשוב כמה זמן עבר או איך את מרגישה באותו יום, תקפידי לעשות את זה, מניסיון, לאט לאט, בלי שאפילו תשימי לב, זה ישפר לך את הביטחון העצמי משמעותית.
ותזכרי שאני תמיד כאן בשבילך ❤

בכללי

שואל השאלה:
כן

אז הכול טוב כי אני בטוחה שזאת תקופה כזאת בבית הספר שאנחנו כול הזמן חושבים על איך אנחנו נראים ועל האופי רק כדי שילדים מבית הספר יאהבו אותנו וזה בסדר.
פשוט תזכרי שאת הכי שווה שיש ועל תשימי על אך אחד.

היוש, אני גם שנאתי את עצמי ברמות
מה שעזר לי ממש והוציא אותי מזה זה החדר כושר, התחלתי לאהוב את עצמי בזכות המקום הזה ואני היום שלמה עם עצמי יותר מתמיד❤

הי אנונימית,
צר לי שאת חווה את זה ואפשר להבין את התחושה של "אני מתחרפנת".
כמו שכבר ענו לך, התקופה של ההתבגרות היא תקופה לא קלה עם הרבה מתחים, לחצים ומחשבות. לפעמים מתוך הלחץ מפתחים גם כעס או שנאה עצמית.
כשזה קורה, זה עוד יותר מתסכל ולא יודעים איך לצאת מזה. אז קודם כל, טוב שאת משתפת כאן ולא נשברת. זה מראה שיש בך את הרצון והעוצמה לשנות את מצבך - את תצליחי לצאת מזה!
תחשבי קצת מה הדברים שעושים לך תחושה טובה ותנסי לדבוק בהם ולעשות אותם כמה שיותר. קצת רעיונות: להשקיע בספורט, ללכת לחוגים מעניינים, לראות סרטים ובינג' של סדרות, תנועות נוער, לבלות עם משפחה/חברים, תחביבים ועוד. יכול להיות שקצת פעילות של התנדבות (למשל, בארגון של סיוע לנעלי חיים) תעשה לך טוב.

אם את צריכה לדבר עם מישהו אפשר גם לפנות באופן אנונימי:
- לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, במייל: https://sahar.org.il/email-assistance/
- לער"ן באתר https://www.eran.org.il/online-emotional-help/ , בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
- לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-9424062, במייל: [email protected]