14 תשובות
מכיר את ההרגשה. לפני שסבתא שלי נפטרה לא הייתי רואה אותה הרבה וביום שהיא נפטרה הרגשתי חרא שלא יכולתי לראות אותה וגם ביום שקברו אותה לא יכולתי ללכת לראות איך קוברים אותה (ביקשו ממני לשמור על הילדים הקטנים) והרגשתי כמו נכד זבל ממש. הזמן ירפא הכל בהבטחה
משתתפת בצערך, שלא תדע עוד צער.
אל תרגיש רע, ביקרת אותו כמו שיכולת וזה לא מובן מאליו.. לא ידעת מתי הוא ילך לעולמו, וזה בסדר לא לבקר אותו מסויימת מסיבות כאלה ואחרות ואני בטוחה שהוא הבין את זה.
הזמן ירפא את זה, אל תדאג, אל תתן לזה להפריע לך ולאכול אותך מבפנים.
אל תרגיש רע, ביקרת אותו כמו שיכולת וזה לא מובן מאליו.. לא ידעת מתי הוא ילך לעולמו, וזה בסדר לא לבקר אותו מסויימת מסיבות כאלה ואחרות ואני בטוחה שהוא הבין את זה.
הזמן ירפא את זה, אל תדאג, אל תתן לזה להפריע לך ולאכול אותך מבפנים.
בתקופה מסויימת*
אני משתתפת בצערך.
כשסבא שלי נפטר גם לי הייתה את התחושה הזאת, חרטה על זה שלא ביקרתי אותו ולא התקשרתי יותר והרגשתי שהוא לא ידע שאני אוהבת אותו ושאכפת לי, והתחושה הזאת כאבה במיוחד כי לא היה לי איך לתקן את זה. אבל הזמן עושה את שלו, הוא מעביר את הכאב הזה בסופו של דבר כי בסוף תבין שזה לא משנה, ורק תזכור את הרגעים הטובים. אל תחשוב על מה שהיה יכול להיות, תחשוב על הדברים הטובים שכן היו, על האדם שהוא היה, תתאבל עליו, תכיל את האובדן שלו ותיקח זמן לעכל
כשסבא שלי נפטר גם לי הייתה את התחושה הזאת, חרטה על זה שלא ביקרתי אותו ולא התקשרתי יותר והרגשתי שהוא לא ידע שאני אוהבת אותו ושאכפת לי, והתחושה הזאת כאבה במיוחד כי לא היה לי איך לתקן את זה. אבל הזמן עושה את שלו, הוא מעביר את הכאב הזה בסופו של דבר כי בסוף תבין שזה לא משנה, ורק תזכור את הרגעים הטובים. אל תחשוב על מה שהיה יכול להיות, תחשוב על הדברים הטובים שכן היו, על האדם שהוא היה, תתאבל עליו, תכיל את האובדן שלו ותיקח זמן לעכל
גם סבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים ובימים האחרונים שלה לא הלכתי לבקר אותה והרגשתי נכד זבל. אל תדאג, הזמן מרפא הכל
אני מצטערת מאוד לשמוע.. משתתפת בצערך ❤
מותר לך להיות עצוב, תקח את הזמן.
מותר לך להיות עצוב, תקח את הזמן.
לפעמים דברים לא נמצאים בידיים שלנו, ונכון במחשבה לאחור היינו פועלים אחרת. לא היה לך מושג שזה מה שיקרה, ככה שהדבר האחרון שאתה יכול לעשות הוא להאשים את עצמך. במקום, תזכור את הפעמים שכן ביקרת אותו כשיכולת, ושכן ראית ודיברת איתו כשיצא לך.
תלך לקבר שלו, תגיע לשם מדי פעם, תכאב את הכאב שאתה צריך לכאוב ותתאבל עליו, רק אל תהיה קשה עם עצמך כי לא היה לך שום מושג שזה יקרה. משתתפת בצערך ויהי זכרו ברוך
תלך לקבר שלו, תגיע לשם מדי פעם, תכאב את הכאב שאתה צריך לכאוב ותתאבל עליו, רק אל תהיה קשה עם עצמך כי לא היה לך שום מושג שזה יקרה. משתתפת בצערך ויהי זכרו ברוך
משתתפת בצערך
אין מה לעשות אחי זה מה שאלוהים רצה
שואל השאלה:
אני כהן אני לא יכול ללכת לקבר
אבל אני מרגיש שאני פשוט חייב ללכת לשם
אני כהן אני לא יכול ללכת לקבר
אבל אני מרגיש שאני פשוט חייב ללכת לשם
אנונימי
משתתפת בצערך ❤
שאני הייתי בכיתה ה סבתא שלי קיבלה התקף לב והיא הייתה בקומה שנה, מתי שהיא נפטרה הייתי סוף כיתה ו כיום אני כיתה ח ולא ראיתי אותה מאז
וגם אני לא הייתי בלוויה והכי הייתי רוצה להיות שם בשביל ללוות אותה ברגע האחרון שלה
היא הייתה כמו אמא שנייה בשבילי
שאני הייתי בכיתה ה סבתא שלי קיבלה התקף לב והיא הייתה בקומה שנה, מתי שהיא נפטרה הייתי סוף כיתה ו כיום אני כיתה ח ולא ראיתי אותה מאז
וגם אני לא הייתי בלוויה והכי הייתי רוצה להיות שם בשביל ללוות אותה ברגע האחרון שלה
היא הייתה כמו אמא שנייה בשבילי
אנונימית
משתתפ בצערך
משתתפת בצערך, מכירה קצת את ההרגשה
סבתא שלי התמודדה עם סרטן וגרתי איתה באותה תקופה, לא יכלתי לראות אותה ככה סובלת וכל הזמן רק חיפשתי לצאת מהבית ולא ממש הייתי נוכחת. הייתה לה קריסת מערכות ואני כמובן לא ידעתי ישנתי באותו היום אצל חברה, אף אחד לא סיפר לח שהיא גוססת ורק בצהריים אמא שלי התקשרה ופשוט אמרה לי שכולם באו להיפרד, לא ידעתי למה, לא חשבתי שהיא תמות כל כך מוקדם, חשבתי שהיא תצא מזה והכל יחזור להיות כמו שהיה.
אני זוכרת שנסעתי שלוש שעות לבית חולים אחרי שכולם הלכו ועדיין לא הצלחתי להיפרד ממנה כמו שצריך, היא הייתה מרותקת למיטה על מורפיום כדי שלא תסבול. אפילו לא העזתי להתקרב לדבר ולהיפרד ממנה כמו שצריך, פשוט עמדתי בפינה וצפיתי בה
יום לאחר מכן היא נפטרה ואני עדיין מחכה שהיא תחזור מאיזה טיול ותגיד עבדתי עליכם
עם הזמן הבנתי שאני גם לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, למדתי לחיות לצד האשמה והבטחתי לעצמי לעשות טוב יותר פעם הבאה ולהפסיק לתת לפחד להשתלט עליי.
הכי חשוב זה לא לשכוח מי הןא היה לפני המחלה ולזכור שעכשיו הוא במקום טוב יותר, הוא כבר לא סובל. לא משנה מה עשית, אתה הנכד שלו ואני בטוחה שהוא עכשיו שומר עליך מלמעלה ונותן לך כוחות. זה נשמע ממש קלישאה אבל הוא תמיד יהיה בלב שלך, מלווה אותך בכל צעד.
סבתא שלי התמודדה עם סרטן וגרתי איתה באותה תקופה, לא יכלתי לראות אותה ככה סובלת וכל הזמן רק חיפשתי לצאת מהבית ולא ממש הייתי נוכחת. הייתה לה קריסת מערכות ואני כמובן לא ידעתי ישנתי באותו היום אצל חברה, אף אחד לא סיפר לח שהיא גוססת ורק בצהריים אמא שלי התקשרה ופשוט אמרה לי שכולם באו להיפרד, לא ידעתי למה, לא חשבתי שהיא תמות כל כך מוקדם, חשבתי שהיא תצא מזה והכל יחזור להיות כמו שהיה.
אני זוכרת שנסעתי שלוש שעות לבית חולים אחרי שכולם הלכו ועדיין לא הצלחתי להיפרד ממנה כמו שצריך, היא הייתה מרותקת למיטה על מורפיום כדי שלא תסבול. אפילו לא העזתי להתקרב לדבר ולהיפרד ממנה כמו שצריך, פשוט עמדתי בפינה וצפיתי בה
יום לאחר מכן היא נפטרה ואני עדיין מחכה שהיא תחזור מאיזה טיול ותגיד עבדתי עליכם
עם הזמן הבנתי שאני גם לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, למדתי לחיות לצד האשמה והבטחתי לעצמי לעשות טוב יותר פעם הבאה ולהפסיק לתת לפחד להשתלט עליי.
הכי חשוב זה לא לשכוח מי הןא היה לפני המחלה ולזכור שעכשיו הוא במקום טוב יותר, הוא כבר לא סובל. לא משנה מה עשית, אתה הנכד שלו ואני בטוחה שהוא עכשיו שומר עליך מלמעלה ונותן לך כוחות. זה נשמע ממש קלישאה אבל הוא תמיד יהיה בלב שלך, מלווה אותך בכל צעד.
אנונימית
משתתפת מאוד בצערך 3>
באותו הנושא: